מסכת שבועות, חזרה, פרק ז, ז – פרק ח, ג

פרק ז, משנה ז: התובע חוב מחבירו, ומודה שכבר נפרע חלקו, או שעד אחד מעיד שהחוב פרוע, או שבא לגבות מנכסים משועבדים שביד הלקוחות, או מנכסי יתומים, או שבא לגבות את חובו שלא בפני הנתבע, אינו גובה אלא בשבועה. יתומי המלוה הבאים לגבות את חוב אביהם מיתומי הלוה [כשמת המלוה תחילה ואחר כך מת הלוה], צריכים להשבע תחילה שלא פקדם אביהם על ידי אחר שחוב זה פרוע, ולא אמר להם בעצמו שחוב זה פרוע, ושלא מצאו בין שטרותיו שטר שכתוב בו שהחוב פרוע. ולרבי יוחנן בן ברוקה חיוב שבועה זה הוא אפילו אם נולד הבן לאחר מיתת האב, וצריך להשבע שלא מצא בין שטרות אביו שחוב זה פרוע. ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, אם יש עדים שאמר האב שאין החוב פרוע, גובים יורשיו ללא שבועה.
משנה ח: שותפים, אריסים, אפוטרופסים, אשה הנושאת ונותנת בתוך הבית, ואחד מבני הבית העוסק בירושה המשותפת של כל האחים, צריכים להשבע גם על פי טענת שמא של בעל הממון, אם הוא חושש שנטלו מממונו שלא כדין, כיון שמתוך שהם עוסקים בממונו יתכן שהורו היתר לעצמם ליטול ממנו. אמנם לאחר שכבר חלקו השותפים והאריסים, אינו יכול להשביעו לאחר זמן. אך אם התחייב לו שבועה ממקום אחר, ניתן לגלגל עליו גם שבועות אלו. המתחייב לחברו שבועת מודה במקצת, ועברה עליו שמיטה, נפטר משבועתו.
פרק ח, משנה א: יש ארבעה סוגי שומרים החלוקים בדיניהם, א. שומר חנם, נשבע על כל טענה הפוטרתו, ונאמן. ב. שואל, משלם בכל מקרה, ואפילו באונס. ג. שומר שכר ושוכר נשבעים על טענות שבורה, שבויה או מתה, ומשלמים בטענת גניבה ואבידה.
משנה ב: שומר שלפי האמת היה חייב לשלם על הפקדון, וטען טענה הפוטרתו, ונשבע עליה לשקר, והודה, חייב קרבן שבועת הפקדון. אבל אם היה פטור גם לפי האמת, אלא ששינה וטען טענה אחרת שגם היא פוטרתו, אף שנשבע עליה לשקר, פטור הוא מקרבן שבועה.
משנה ג: שומר הכופר בפקדון ונשבע על כך לשקר, אם גם לפי האמת היה פטור, כגון שהיה שומר חנם ונגנב הפקדון, פטור הוא מקרבן שבועת הפקדון. ובאופן שלפי האמת היה השומר חייב, וטען טענה הפוטרתו ונשבע עליה לשקר, אם הודה מעצמו, חייב קרן וחומש ואשם, ואם העידו עדים שגנבו בעצמו, חייב כפל ופטור מחומש ואשם.