יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת שבועות, פרק ז, משנה ו

משנה ו: אָמַר לַחֶנְוָנִי תֶּן לִי בְדִינָר פֵּרוֹת וְנָתַן לוֹ, אָמַר לוֹ תֶּן לִי הַדִּינָר, אָמַר לוֹ נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בְאָנְפָּלִי, יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת. נָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר, אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַפֵּרוֹת, אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ וְהוֹלַכְתָּן לְתוֹךְ בֵּיתֶךָ, יִשָּׁבַע חֶנְוָנִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁהַפֵּרוֹת בְּיָדוֹ, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. אָמַר לַשֻּׁלְחָנִי תֶּן לִי בְדִינָר מָעוֹת וְנָתַן לוֹ, אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַדִּינָר, אָמַר לוֹ נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בְאָנְפָּלִי, יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת. נָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר, אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַמָּעוֹת, אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ וְהִשְׁלַכְתָּם לְתוֹךְ כִּיסֶךָ, יִשָּׁבַע שֻׁלְחָנִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין דֶּרֶךְ שֻׁלְחָנִי לִתֵּן אִסָּר עַד שֶׁיִּטּוֹל דִּינָרוֹ:

משנה ו: משנתנו מביאה אופן נוסף שבו יש דין ודברים בין בעל הבית לחנוני, ותקנו בו חכמים שבועה: אָמַר בעל הבית לַחֶנְוָנִי, תֶּן לִי בְדִינָר פֵּרוֹת – תן לי פירות בשווי דינר, וְנָתַן לוֹ, אָמַר לוֹ החנוני תֶּן לִי הַדִּינָר, אָמַר לוֹ בעל הבית כבר נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בְאָנְפָּלִי – בארנקך, והפירות מונחים כעת ברשות הרבים, יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת שנתן לו את המעות, ויטול את הפירות, כיון שהחנוני מודה שמכר לו אותם, ואינם ברשותו, והויכוח הוא רק האם שילם בעל הבית או לא שילם, ונשבע על דבריו ונפטר.

עתה מביאה המשנה אופן הפוך: נָתַן לוֹ בעל הבית אֶת הַדִּינָר, ואָמַר לוֹ לחנוני תֶּן לִי אֶת הַפֵּרוֹת המונחים כאן לפנינו, ואָמַר לוֹ החנוני כבר נְתַתִּים לְךָ, וְהוֹלַכְתָּן לְתוֹךְ בֵּיתֶךָ, ואילו פירות אלו המונחים לפנינו שלי הם, כיון שהחנוני טוען שלא מכר את הפירות הללו המונחים לפניהם, ובעל הבית תובעם, יִשָּׁבַע חֶנְוָנִי ויפטר. רַבִּי יְהוּדָה חולק על הדין האחרון, ואוֹמֵר, כֹּל מי שֶׁהַפֵּרוֹת בְּיָדוֹ, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה, וכיון שגם במקרה האחרון נמצאים הפירות מחוץ לחנות הרי זה כאילו הם כבר ברשות בעל הבית, וידו על העליונה, ולכן גם באופן זה נשבע בעל הבית ונוטל.

עתה מביאה המשנה את אותם הדינים, באופן שבא לפרוט מטבע גדול למטבעות קטנים: אָמַר לַשֻּׁלְחָנִי [-אדם הפורט כספים], תֶּן לִי בְדִינָר מָעוֹת – תן לי מטבעות קטנים של מעה בשווי דינר, וְנָתַן לוֹ את המעות, ואָמַר לוֹ השולחני תֶּן לִי אֶת הַדִּינָר, אָמַר לוֹ בעל הבית, נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בְאָנְפָּלִי, יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת שנתן את הדינר, ויפטר. נָתַן לוֹ בעל הבית אֶת הַדִּינָר, ואָמַר לוֹ לשולחני תֶּן לִי אֶת הַמָּעוֹת, אָמַר לוֹ השולחני כבר נְתַתִּים לְךָ וְהִשְׁלַכְתָּם לְתוֹךְ כִּיסֶךָ, יִשָּׁבַע השֻׁלְחָנִי. רַבִּי יְהוּדָה חולק על הסיפא ואוֹמֵר, אֵין דֶּרֶךְ שֻׁלְחָנִי לִתֵּן אִסָּר [-מטבע קטן] עַד שֶׁיִּטּוֹל דִּינָרוֹ, ומסתבר שלא נתן עדיין את המטבעות לבעל הבית, ולכן גם בסיפא ישבע בעל הבית ויטול.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)