מסכת שביעית, פרק ט, משנה ה

משנה ה: הַכּוֹבֵשׁ שְׁלֹשָׁה כְבָשִׁים בְּחָבִית אַחַת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אוֹכְלִין עַל הָרִאשׁוֹן. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אַף עַל הָאַחֲרוֹן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל שֶׁכָּלָה מִינוֹ מִן הַשָּׂדֶה, יְבַעֵר מִינוֹ מִן הֶחָבִית, וַהֲלָכָה כִדְבָרָיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל יָרָק, אֶחָד לַבִּעוּר. אוֹכְלִין בָּרְגִילָה עַד שֶׁיִּכְלוּ סִגָּרִיּוֹת מִבִּקְעַת בֵּית נְטוֹפָה:

משנה ה: הַכּוֹבֵשׁ שְׁלֹשָׁה כְבָשִׁים – שלשה מיני ירקות, בְּחָבִית אַחַת של חומץ וכדומה, כדי שיתקיימו זמן רב, והיו אלו ירקות של שביעית, וזמן ביעורם מן השדה אינו שוה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אוֹכְלִין רק עַל הָרִאשׁוֹן, כלומר, מותר לאכול מהירקות שבחבית זו רק עד הזמן שכלה המין הראשון מן השדה, ולאחר מכן אסור לאכול משלשת המינים, אף שהשנים האחרים עדיין לא כלו מן השדה, כיון שהטעם של המין הראשון בלוע גם במינים האחרים, ואוסר אותם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אוכלים אַף עַל הָאַחֲרוֹן, כלומר, עד שיכלה המין האחרון מן השדה, מותר לאכול משלשת המינים, ואפילו מאותם שכלו כבר, והטעם לכך, כיון שנאמר 'מן השדה תאכלו את תבואתה', ללמד שכל זמן שאתה אוכל מן השדה, אתה אוכל מן הבית, וכיון שפסוק שזה מיותר הוא (שהרי כבר נאמר 'ולבהמתך ולחיה אשר בארצך' ללמד שכל זמן שיש לחיה בשדה אתה מאכיל לבהמתך בבית), למדו מכך חכמים להתיר ירקות שנכבשו יחד, שכל זמן שאתה אוכל מהשדה אפילו מקצת מאותם ירקות, מותר לאכול בבית את כל הירקות שנכבשו יחד, כיון שהטעם של הירק המותר עדיין באכילה נבלע בירקות האחרים, ומתיר את כולם. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אין הירקות אוסרים או מתירים זה את זה, אלא כָּל ירק שֶׁכָּלָה מִינוֹ מִן הַשָּׂדֶה, יְבַעֵר רק את מִינוֹ מִן הֶחָבִית, והמינים האחרים נשארים בהיתרם, עד שיגיע זמן ביעורם, וַהֲלָכָה כִדְבָרָיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל מיני היָרָק, יש להם דין אֶחָד לַבִּעוּר, כלומר, אין חילוק בין המינים השונים של הירקות, אלא כל זמן שאחד ממיני הירק קיים בשדה, מותר לאכול את כל מיני הירק שבבית, ולכן אף אם כלו שלשת מיני הירק שבחבית, אם נשאר מין אחר ממיני הירקות בשדה, מותר לאכול את שלשת המינים הללו שבבית.

אומרת המשנה דין נוסף, אוֹכְלִין בָּרְגִילָה – מותר לאכול מין ירק המכונה 'רגילה', והוא 'חלגלוגית', וכיון שיש בו לחות מרובה הוא מתקיים זמן רב, ואף כשכלה המין במקום אחד, הרי הוא קיים במקום אחר שהוא לח ממנו, עַד שֶׁיִּכְלוּ סִגָּרִיּוֹת (-מין ממיני ה'רגילה') מִבִּקְעַת בֵּית נְטוֹפָה, שזהו מקום שיש בו לחות מרובה, ומתקיימים שם הירקות זמן מרובה.