מסכת שבת, פסקי הלכות, פרק כא-כב
(פסקי ההלכות הם לדעת הרי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
א. ילד קטן שאוהב מאד את אביו, ואם לא ירימנו אביו יבא לידי חולי, מותר להרימו בשבת אף כשבידו מוקצה, כגון אבן. אבל אם בידו דינר אסור להרימו, מחשש שיפול ויבא האב להרימו.
ב. מותר לטלטל סל שיש בו אבן, המשמשת לסתימת חור שבסל.
ג. מותר לטלטל תרומה טמאה המעורבת עם תרומה טהורה או עם חולין, אם אינו יכול לנער את כל הפירות מהסל וליטול רק את הפירות שאינם מוקצה.
ד. חבית של יין, שאבן מונחת על כיסויה מערב שבת, אם הניחה בכוונה – הרי החבית בסיס לדבר האסור, ומוקצה היא. ואם הונחה שלא בכוונה, לא יטול את האבן בידים אלא יטה את החבית כדי שתיפול האבן. ואם יש סביבה חביות אחרות או כלי זכוכית, יגביהנה ויעבירנה למקום אחר, ושם יטנה.
ה. כר שהיו עליו מעות מערב שבת, אם הניחן בכוונה – הרי הכר בסיס לדבר האסור, ומוקצה הוא אף לאחר שיפלו המעות. ואם הונחו שלא בכוונה, מנער את הכר והמעות נופלות. ואם הוא צריך למקומו של הכר – מטלטלו עם המעות למקום אחר.
ו. כר של בד שיש עליו לכלוך, מקנחו בסמרטוט יבש, אך אסור ליתן עליו מים, כי שרייתו היא כיבוסו. ואם הוא של עור, רשאי לתת עליו מים, אך לא לכבסו.
ז. השוכח ארנק בחצר, אסור לטלטלו אגב ככר או תינוק.
ח. עצמות או קליפות שנשארו על השולחן לאחר האכילה, אם הם ראויים למאכל בהמה – מותר לסלקם בידים. וכן פירורים פחותים מכזית, ותרמילי אפונים ועדשים, כיון שהם מאכל בהמה אינם מוקצה ומותר לסלקם בידים.
ט. ספוג אינו מוקצה בשבת, ואם הוא יבש – מותר להשתמש בו. ואף ברטוב – אם יש לו בית אחיזה, שאינו בא לידי סחיטה, מותר להשתמש ואין הספוג מקבל טומאה].
י. פירורים שאין בהם כזית, מותר לאבדם ביד, כיון שאין הם נחשבים כעומדים למאכל אדם.
יא. גרעיני תמרים הראויים למאכל אדם, אינם מוקצה. וכן גרעיני תמרים העומדים למאכל בהמה, אינם מוקצה, ובתנאי שבאותו מקום אכן מאכילים את הבהמות גרעיני תמרים.
יב. האוכל תמרים בשבת, רשאי להניח את הגרעינים על גבי פת ולטלטל את הפת עם הגרעינים שעליה לאשפה, אם אינה נמאסת בכך, או להניחם בספל מים ולהוליכו לאשפה עם הגרעינים. ויש שנהגו להשליכם מפיהם למקום נסתר, שלא לטלטלם.
פסקי הלכות על פי הרי"ף – שבת, פרק כ"ב
א. חבית שנשברה בשבת, אסור להציל את כל תכולתה על ידי כלים רבים, מחשש שיבא לתקנה, אלא מותר להציל ממנה רק מזון שלש סעודות, ואף אחרים רשאים להציל לעצמם מזון שלש סעודות לכל אחד.
ב. אמנם אסור להציל את המשקה על ידי ספיגתו, בספוג או ביד, אף באופן שאין בו חשש סחיטה, כיון שזו דרך הנהגה של ימות החול.
ג. זיתים וענבים, אסור לסוחטם בשבת, ואפילו אם זב המשקה מעצמו בשבת, ואף שעומדים הם לאכילה, אסור לשתות את המשקה בשבת.
ד. פירות כמו תותים ורימונים, שיש הסוחטים אותם, אסור לסוחטם בשבת. ואם זב המשקה מעצמו, אם היו הפירות עומדים לאכילה, מותר לשתות את המשקה. ואם היו עומדים לסחיטה, אסור לשתות את המשקה אף שזב מעצמו.
ה. פירות שאין דרך לסוחטם כלל, מותר לסוחטם לכתחילה בשבת.
ו. אפילו זיתים וענבים, מותר לסחוט לתוך תבשיל, שהוא 'אוכל', אך לא לתוך קערה שאין בה אוכל, או שיש בה משקה.
ז. חלות דבש שרוסקו מערב שבת, והדבש זב בשבת, מותר לאוכלו. וכן זיתים וענבים שרוסקו מערב שבת, והמשקה זב בשבת, מותר לשתותו.
ח. מי שנתפזרו לו פירות בחצר, לא ילקט הכל יחד, אלא ילקט אחד אחד ואוכלו, שלא ייראה כעובדין דחול.
ט. אסור לינק בשבת מבהמה, משום איסור 'דש', שמפרק את החלב מהבהמה. ואף שאין זו דרך דישה כיון שאינו עושה זאת בידים אלא בפיו, אסור מדרבנן. אך חולה שרפואתו בכך, מותר לינק בשבת, כיון שבמקום צער לא גזרו חכמים.
י. צנור המקלח מים מהגג לחצר, ונסתם על ידי קש ועשבים, ומחמת כן נשארים מים בגג ודולפים לבית, מותר למעוך את הקש והעשבים בשבת בצינעא, כיון שזהו תיקון כלאחר יד, ובמקום הפסד לא אסרו זאת חכמים.
יא. איסור סחיטה מן התורה הוא בסוחט ענבים וזיתים. ומדרבנן אסור לסחוט ירקות כבושים או שלוקים אם עושה כן מחמת שהוא רוצה את המים, אך אם עושה כן כדי לאכול את הירקות עצמם, מותר.
יב. בעדות רגילה צריך העד לראות בעצמו את הדבר שהוא מעיד עליו, מלבד בעדות לאשה שמת בעלה, שאף עד מפי עד כשר.
יג. כהן שקיבל בהמת בכור בזמן הזה, והטיל בה מום בכוונה כדי להתירה לעצמו באכילה, אסרוה חכמים עליו. ואם אומר שנפל המום מעצמו אינו נאמן, וכן אין אשתו נאמנת על כך. אך כל אדם אחר, ואפילו בנו או בתו, ואפילו עד מפי עד, כשרים להעיד על כך.
יד. מאכל שהתבשל קודם השבת במים חמים, מותר להשרותו שוב בשבת במים חמים, שאין בישול אחר בישול.
טו. מאכל שלא התבשל בחמין לפני שבת, אסור להשרותו בשבת במים חמים, אך מותר להדיחו במים חמים, מלבד דג מלוח ישן ודג ששמו קולייס האיספנין, שהדחתן בחמין מבשלתן, והדבר אסור, ואם עבר והדיחן חייב חטאת.
טז. מותר לשבור בשבת חבית כדי להוציא ממנה פירות, ובתנאי שלא יתכוון לעשות לה נקב יפה, שעל ידו תהיה ככלי פתוח הראוי לשימוש. וכן מותר לחתוך את ראש החבית כדי שיוכלו לשתות ממנה יין, ומותר לחתוך או לפרק את החבלים הקושרים את סלי התמרים וכדומה.
יז. מותר לנקב את מגופת החבית בחלקה העליון, שאין דרך לעשות כן, כיון שאז אין היין שבחבית משתמר, שהרי עשוי ליפול שם עפר וכדומה. אך אסור לנקב את המגופה מצידה כיון שבנקב כזה היין משתמר ולפעמים עושים כך.
יח. אסור לנקוב את גוף החבית בסכין מצידה, כיון שכוונתו לעשיית פתח.
יט. חבית נקובה, לא יתן על הנקב שעוה כדי לסותמו, כיון שבהחלקת השעוה על הנקב עובר על איסור תורה של ממרח. ואף שמן עבה וסמיך לא יתן שם, מחשש שיבא ליתן שעוה.
כ. חבית שכבר היה בה נקב קודם השבת, אסור להרחיבו בשבת.
כא. חבית שהיה בה נקב למטה, סמוך לשוליים, במקום השמרים, ונסתם, מסתבר שנסתם על דעת שלא לפותחו, ואסור לפותחו בשבת. אך אם היה הנקב כנגד היין או למעלה ממנו, מסתבר שנסתם על דעת שיפתחוהו ומותר לפותחו בשבת.
כב. חבית שיש לה קנה שעל ידו מוציאים ממנה יין, ונפל ממנה בשבת, מותר להחזירו. ואפילו קנה שעדיין לא היה בחבית מעולם, אם הכינו וחתכו בערב שבת, מותר להכניסו בשבת, ואין חוששים שמא לא יתאים ויבא לחותכו. אבל אסור לחתוך בשבת קנה כזה ולהתאימו לחבית.
כג. חבית שיש בה נקב, אסור להניח בנקב עלה של הדס המשמש כ'מרזב' להוצאת היין שלא ישתות על דפנות החבית ונחלקו בגמרא אם גם באופן שהעלה כבר חתוך בגודל המתאים מערב שבת אסור להניחו בחבית בשבת, או לא].
כד. מותר להניח תבשיל בבור ריק כדי שלא יתקלקל מהחום, ואין חוששים שיבא להשוות את הגומות שבקרקע הבור.
כה. מותר להניח כלי סגור ובתוכו מים הראויים לשתיה, בתוך מים קרים שאינם ראויים לשתיה, כדי לקרר את המים שבכלי. וכן מותר להניחו במים חמים, לחממו.
כו. המהלך בדרך, ונפלו בגדיו למים, מותר לו להמשיך בהליכתו ואין חוששים שיחשדוהו שכיבסם, ואין חוששים שיבא לסוחטם], ואף כשבא לעיר אסור לו לשוטחם כדי שיתייבשו שמא יחשדוהו שכיבסם בשבת, ואפילו בצינעא, כיון שכל דבר שנאסר משום מראית העין אסור אפילו בחדרי חדרים.
כז. אסור לנער בגד בשבת מהעפר שעליו כיון שנחשב בזה כמלבן, ויש אומרים שאין ליבון בניקוי מעפר אלא דוקא אם מנערו מטל או מים שעליו], ואם עשה כן חייב חטאת, ובתנאי שזהו בגד חדש, שחור, ובעליו מקפיד על כך.
כח. אסור לצאת בשבת עם טלית מקופלת המונחת על כתפו כיון שאין זה דרך לבישה, ואם יצא חייב חטאת. וכן אסור לצאת בשבת כשהטלית מקופלת על גופו כמין 'מרזב', או בכל אופן שבו אוסף את קצוות הטלית כדי להצילה מקרע או לכלוך. אך באופן שעושה כן כדי להתנאות בעיטופו, מותר.
כט. אסור לצאת במעות הצרורים לו בסדינו, ואם יצא חייב חטאת.
ל. מותר לצאת בסודר המונח לאדם על כתפיו דרך לבישה, ואף שאינו קשור לו באצבעו בחוט.
לא. הרוחץ בשבת, בין בהיתר בין באיסור, והספיג גופו אפילו במגבת אחת, רשאי להביאה לביתו, ואין חוששים שמא יסחט.
לב. אסור לרחוץ במי מערה חמים, כיון שהמערה מקורה ויש בה הבל רב, וחששו חכמים שיבא לידי הזעה, האסורה בשבת. אבל בחמי טבריא מותר לרחוץ בשבת.
לג. בלנים המביאים מגבות לבית המרחץ דרך רשות הרבים, יתכסו בהם ראשם ורובם, שיהא זה דרך מלבוש. ואם מביאים מין בגד שדרך לתלותו בין הכתפיים, יש לקושרו למטה מן הכתפיים, שלא יפול ויטלטלנו.
לד. מותר לסוך את הגוף בשמן בשבת, ואף למשמשו, אך לא יעשה זאת כדרך שעושים בחול, בזה אחר זה, אלא סך וממשמש בבת אחת, דרך שינוי.
לה. אבל אסור לשפשף את הגוף בכח, כדרך שעושים בחול. וכן אסור לעמוד בקרקעית נהר 'דיומסית', שהיא מחממת ומרפאת את הרגלים, משום איסור רפואה בשבת.
לו. אסור לגרד את הגוף במגרדת המיוחדת לכך, שזו דרך הנהגה של ימות החול. אך אם עושה כן כדי להעביר לכלוך מגופו, מותר.
לז. אין יורדים בשבת לנהר 'פילומא', שיש טיט בקרקעיתו, והשוקע שם צריך בני אדם רבים שיצילוהו, והרי זו טירחא יתירה בשבת. ויש אומרים שזהו נהר הגורם רפואה, והרי זה בכלל עניני רפואה האסורים בשבת.
לח. אין גורמים הקאה בשבת על ידי תרופה, שזו דרך רפואה, אך מותר לגרום לכך ביד. והיינו במקום שיש לו צער, אך לולא זאת אסור לגרום הקאה אף בחול, משום הפסד אוכלין.
לט. אין מעצבים את עצמותיו ושדרתו של קטן שהתעקמו, משום שנראה הדבר כבונה. אבל מותר ללפף את גופו כדי שלא יתעקמו אבריו.
מ. עצם שנשברה וזזה ממקומה, מותר להחזיר אותה בשבת למקומה.
מא. מי שיצא פרק ידו או רגלו ממקומו, לא ישפשפנו בכח במים קרים דרך רפואה, אך רשאי לרחוץ כדרכו, ואם נתרפא, נתרפא.
מב. מותר ללחוש על נחשים ועקרבים בשבת, שלא יזיקו.
מג. מותר להעביר כלי ברזל, שאינו מוקצה, על גבי עין שהתנפחה בשבת, כדי להסיר את הנפיחות.
מד. אסור לשאול דבר מן השד בשבת, כגון היכן אבידתו, משום האיסור לעסוק בצרכי חול בשבת.
(ספר יוחסין)
