מסכת שבת, פרק א, שיעור 10
שנינו בברייתא, 'אֲבָל יָם וּבִקְעָה וְאִצְטְוָנִית וְכַּרְמְלִית אֵינָן לֹא כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְלֹא כִּרְשׁוּת הָרַבִּים'. תמהה הגמרא, אָטוּ הַנֵי כּוּלְּהוּ לַאו כַּרְמְלִית נִינְהוּ – וכי כל אותם מקומות שהוזכרו קודם לכן, ים ובקעה ואיצטוונית, אינן 'כרמלית', והרי כולם מוגדרים ככרמלית, ומדוע מנתה הברייתא את ה'כרמלית' כמקום בפני עצמו.
מתרצת הגמרא, כִּי אָתָא – כשבא רַב דִּימִי מארץ ישראל, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, לֹא נִצְרְכָה – לא הוצרכה הברייתא להזכיר את ה'כרמלית' כמקום בפני עצמו, אֶלָּא כדי להוסיף מקום נוסף שדינו ככרמלית, לְקֶרֶן זָוִית הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים – פינה השייכת לרשות הרבים, אך אין היא בדרך הילוכם של הרבים, כגון שבנה אדם את ביתו בחלק הפנימי של קרקעו, והניח את חלקה החיצוני לבני רשות הרבים, אך אין מקום זה משמש כמקום הילוך לרבים כיון שאין הוא בדרך הילוכם הרגיל, והחידוש הוא, דאַף עַל גַב דְּזִימְנִין דְּדָחֲקֵי בָּהּ רַבִּים וְעַיְילֵי לְהָתָם – אף שלפעמים מתוך הדוחק שברשות הרבים נכנסים חלק מהעוברים ושבים גם לאותה קרן זוית, מכל מקום כֵּיוָן דְּלֹא נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ – כיון שאין זה מקום נח לשימוש הרבים, ובדרך כלל אין נכנסים לשם, כְּכַּרְמְלִית דַּמְיָא – דין מקום זה כ'כרמלית', ולא כרשות הרבים.
הגמרא דנה עתה במקום עמידת הסוחרים, ברחבה של העיר, והיו שם עמודים שעליהם תלו את הסחורות, והיו לפניהם איצטבאות, כעין ספסלים קטנים, שהיו הסוחרים יושבים עליהם.
כִּי אָתָא – כשבא רַב דִּימִי מארץ ישראל אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אותו מקום שבֵּין הָעַמּוּדִים, שעליהם תולים את הסחורות, נִדּוֹן כְּכַּרְמְלִית, כיון שאינו מקום הילוך הרבים. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַבִּי זֵירָא, אִצְטַבָּא שֶׁלִּפְנֵי הָעַמּוּדִים, שעליה יושבים הסוחרים, מקום זה נִדּוֹן כְּכַּרְמְלִית, כיון שאין בני רשות הרבים נכנסים לשם כלל, אלא רק הסוחרים יושבים שם.
עתה מבארת הגמרא מה יסבור כל אחד מהאמוראים באופן השני: מַאן דְּאָמַר – רבי יוחנן, שאמר את דינו לגבי בֵּין הָעַמּוּדִים, שנידון ככרמלית, אף שלפעמים נכנסים לשם בני רשות הרבים, כָּל שֶׁכֵּן שיסבור כן לגבי אִצְטַבָּא, שלעולם אין בני רשות הרבים נכנסים בה. וּמַאן דְּאָמַר – ורבי זירא, שאמר את דבריו לגבי אִצְטַבָּא, שדינה ככרמלית, אֲבָל לגבי בֵּין הָעַמּוּדִים הוא יסבור שלֹא – שאין דין מקום זה ככרמלית, דְּזִימְנִין דְּדָרְסֵי בֵּיהּ רַבִּים – כיון שלפעמים הולכים שם בני רשות הרבים, מתוך הדוחק שיש ברשות הרבים עצמה ולכן נחשב מקום זה כרשות הרבים.
פוסק הרי"ף את ההלכה: וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן, שאף בין העמודים דינו ככרמלית.
(ספר יוחסין)
