מסכת שבת, פרק ב, שיעור 40

בְּעָא מִינֵּיהּ – שאל ממנו אַבַּיֵּי מֵרַבָּה, שאלה זו, שְׁמָנִים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים שאֵין מַדְלִיקִין בָּהֶן, מַהוּ – האם מותר לִיתֶּן לְתוֹכָן שֶׁמֶן כָּל שֶׁהוּא – קצת שמן כשר, וְיַדְלִיק את התערובת יחד, והשמן הכשר ממשיך גם את השמן הפסול אחר הפתילה, ודולקים היטב. וצדדי הספק הם, מִי גַּזְרִינַן דִּלְמָא אָתִי לְאֲדְּלוּקֵי בְּעֵינַיְהוּ – האם גזרו בכך חכמים איסור מחשש שיבא האדם להדליק בשמן הפסול לבדו, אוֹ לֹא. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רבה, אֵין מַדְלִיקִין בשמן פסול אף שעירבו בו שמן כשר. אָמַר לֵיהּ – המשיך ושאלו אביי, מַה הטַעַם לאיסור זה. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רבה, לְפִי שֶּׁאֵין מַדְלִיקִין בָּהֶם, כלומר, כיון שאין מדליקים בשמן פסול בפני עצמו, אסרו חכמים להדליק בו אף כשמעורב בו שמן כשר, ואף שבאופן זה לא שייך טעם האיסור, מכל מקום חששו שמא יבא האדם להדליק בשמן הפסול לבדו [כך פירש רש"י, והר"ן הביא פירוש נוסף, שאין תערובת זו דולקת יפה].

מביאה הגמרא ברייתא בענין דומה: וְהַכּוֹרֵך דָּבָר – מין פתילה שֶׁמַּדְלִיקִין בּוֹ, עַל גַּבֵּי דָּבָר – מין אחר של פתילה, שֶּׁאֵין מַדְלִיקִין בּוֹ, אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ – אסור להדליק בפתילה זו, שיש בה גם מין שאין מדליקים בו. ממשיכה הברייתא ומבארת, בַּמֶה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שאסור להשתמש בפתילה זו, כאשר כוונתו בעירוב הפתילה הפסולה היתה לְהַדְלִיק בה כשם שמדליק בפתילה הכשרה, ובזה גזרו איסור מחשש שישתמש בפסולה לבדה, אֲבָל 'לְהַקְּפּוֹת', מֻתָּר. ופֵּירוּשׁ 'לְהַקְּפּוֹת' היינו שהיתה כוונתו בעירוב הפתילה הפסולה רק לְהַעַבּוֹת את רֹאשׁ הַפְּתִילָה הכשרה, כדי לְהַרְבּוֹת אוֹרָה של הפתילה הכשרה.

דין נוסף באותו ענין: אָמַר רַב בְּרוֹנָא, אָמַר רַב, חֵלֶב מְהוּתָּךְ – שלא קָרַש עדיין, והוא נוזלי, וְקִרְבֵי דָּגִים שֶׁנִימוֹחוּ, שהם דולקים יפה ונמשכים אחר הפתילה, אף שגזרו חכמים שלא להדליק בהם בפני עצמם, מחשש שיבואו להדליק בחלב שאינו מהותך וקרבי דגים שלא נימוחו, מכל מקום נוֹתֵן האדם לְתוֹכָן שֶׁמֶן כשר כָּל שֶׁהוּא, ומַדְלִיק, כיון שאף שמן שאינו נמשך כלל אחר הפתילה היה ראוי להתירו כשעירבו בו שמן כשר, אלא שגזרו בזה חכמים, וכמו שהתבאר, וממילא בחלב וקרבי דגים אלו, שלא נאסרו אלא מחמת גזירה, לא הוסיפו לגזור בהם גזירה לגזירה (ר"ן).