מסכת שבת, פרק ו, משנה ד

משנה ד: לֹא יֵצֵא הָאִישׁ לֹא בַסַּיִף וְלֹא בַקֶּשֶׁת וְלֹא בַתְּרִיס וְלֹא בָאַלָּה וְלֹא בָרֹמַח וְאִם יָצָא חַיָּב חַטָאת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָן אֶלָּא לִגְנַאי שֶׁנֶּאֱמַר וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה בִּירִית טְהוֹרָה וְיוֹצְאִין בָּהּ בַּשַּׁבָּת כְּבָלִים טְמֵאִין וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶן בַּשַּׁבָּת:

משנה ד: משנתנו עוסקת ביציאת האיש בשבת לרשות הרבים בכלי מלחמה [בזמן שאין מלחמה, ואין יציאה זו נדרשת לצורך פקוח נפש]: לֹא יֵצֵא הָאִישׁ בשבת לרשות הרבים, לֹא בַסַּיִף – חרב, וְלֹא בַקֶּשֶׁת, וְלֹא בַתְּרִיס – מגן העשוי בצורת משולש, וְלֹא בָאַלָּה – מגן העשוי בצורת עיגול, וְלֹא בָרֹמַח – מין חרב. וְאִם יָצָא, הרי זה איסור תורה, וחַיָּב חַטָאת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר חולק ואוֹמֵר, כלי מלחמה לאיש, תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ, וכמו שנאמר בתהילים 'חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ', ומותר לצאת בהם לרשות הרבים בשבת. וַחֲכָמִים, האוסרים זאת, אוֹמְרִים שאֵינָן אֶלָּא לִגְנַאי, שֶׁנֶּאֱמַר בנבואת ישעיה 'וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה', הרי שהנביא מבשר שלעתיד לבא לא יהיה צורך בחרב וחנית כלל, אף לא לתכשיט, ולכן יתבטלו לגמרי לעתיד לבא, ויעשו מהם כלי גינה [ואילו רבי אליעזר סובר שכיון שלעתיד לבא לא יהיה בהם צורך, ממילא לא ייחשבו כתכשיט, אך בזמן הזה שיש מלחמות מפעם לפעם, נחשבים הם כתכשיט לאיש, תמיד].

המשנה עוברת עתה לדון בבגדים מסוימים, האם מותר לצאת בהם בשבת, ואגב כך דנה בדיני טהרתן: בִּירִית – מין טבעת העשויה להחזיק את בתי השוקיים שלא יפלו, טְהוֹרָה, כיון שרק 'כלי' המיועד לשימוש ישיר של האדם מקבל טומאה, ואילו בירית זו משמשת את בתי השוקיים, המשמשים את האדם, ואינה מקבלת טומאה, וְיוֹצְאִין בָּהּ בַּשַּׁבָּת, כיון שככל בגד היא, ואין חשש שתוציאנה האשה. כְּבָלִים – שרשרת נאה שהיו הבתולות מחברות בה את שתי ה'ביריות' שבשתי הרגליים, כדי שלא יפסעו פסיעות גדולות מידי, טְמֵאִין, וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶן בַּשַּׁבָּת, כיון שהיו חלק מהבתולות עושות אותן של זהב, ועשויות להסירן ברשות הרבים להראותן לחברותיהן, וחששו חכמים שיטלטלו אותן ארבע אמות ברשות הרבים.