מסכת שבת, פרק טו, שיעור 165

משנה

כפי שהתבאר לעיל (פרק שביעי) אחת המלאכות האסורות בשבת היא מלאכת 'קושר', משנתנו מבארת אלו הם הקשרים האסורים בשבת: וְאֵלּוּ הם הקְשָׁרִים שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶם חטאת, אם עשאום בשבת בשוגג, כגון קֶשֶׁר שעושים הַגַּמָּלִין – המוליכים את הגמלים, שקושרים בחוטם הגמל רצועה הקשורה שם לעולם, כטבעת, ולתוכה משחילים חבל ומובילים בו את הגמל, וְכן קֶשֶׁר שעושים הַסַּפָּנִין בספינה, שקושרים חבל קבוע בספינה, כטבעת, ולתוכו משחילים חבל ארוך, כדי לקשור את הספינה ליבשה, בשעה שהיא עוגנת שם. והחיוב בקשרים אלו כיון שהם מעשה אומנות, ונשארים קיימים לעולם, ודומים בכך לקשרים שהיו עושים בבניית המשכן, כשהיו חוטי היריעות נקרעים, והיו תופרים אותם, וקושרים את החוטים בקשר שאינו ניתר לעולם.

כְּשֵׁם שֶׁהוּא חַיָּב עַל קִשּׁוּרָן – על קשירת חבלים אלו וכיוצא בהם, כָּךְ הוּא חַיָּב עַל הֶתֵּרָן – אם נמלך בדעתו והחליט לפתוח קשר זה [שבשעת עשייתו חשב להשאירו לעולם], כיון שאף במשכן היה קורה שהיו צריכים ציידי החילזון [לצורך צביעת התכלת שבמשכן] לפתוח את קשרי הרשתות שלהם, כדי להרחיב או להצר אותם.

רַבִּי מֵאִיר מוסיף על דברי תנא קמא ואוֹמֵר, כָּל קֶשֶׁר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַתִּירוֹ בְּיָדוֹ אַחַת, כיון שלא הידקו היטב, אף שדעתו להשאירו קשור לעולם (ריטב"א), אֵין חַיָּבִין עָלָיו, אך הדבר אסור מדרבנן (חידושי הר"ן).

מביאה עתה המשנה את דיניהם של קשרים נוספים: יֵשׁ לְךְ קְשָׁרִים שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן, כְּמו שחייבים על קֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וּכְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין, אלא אף שאסור לעשותם, מכל מקום העושה אותם פטור, ובגמרא יבואר שהכוונה לקשרים שאינם עשויים להשאר לעולם, אלא לזמן קצוב, וכמו הקשר שקושרים את הספינה לנמל, שעשוי להתקיים שבוע או שבועיים.

המשנה מביאה עתה קשרים המותרים לכתחילה בשבת: קוֹשֶׁרֶת אִשָּׁה בשבת מִפְתְּחֵי חֲלוּקָהּ – רצועות שבחלוקה, הנקשרות מימין לשמאל ולהיפך, וְחוּטֵי סְבָכָה – כמין רשת שעל ראשה, וקשורה בחוטים, וְשֶׁל פְּסִיקְיָא – רצועות של חגורה רחבה, וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל, כיון שקשרים אלו נפתחים מידי יום, ואין זה קשר של קיימא, ואף שניתן לפשוט בגדים אלו בדוחק ללא התרת הקשרים, אין הם נחשבים קשרים של קיימא. וְכן מותר לקשור נוֹדוֹת עור של יַיִן וָשֶׁמֶן, ואף שהם נקשרים בשני מקומות שונים, אין אומרים שאחד מהם הוא קשר של קיימא, וּקְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר, שקושר עליה בגד, שאין אלו קשרים של קיימא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, קוֹשְׁרִין בשבת חבל לרוחב השער, לִפְנֵי הבְּהֵמָה, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵצֵא.

וְקוֹשְׁרִין בשבת דְּלִי על שפת בור המים בִּפְּסִיקְיָא – ברצועה רחבה, שאינה בטילה לדלי, ואינה עשויה להשאר שם, אֲבָל לֹא בַחֶבֶל, כיון שזהו קשר של קיימא, שעתיד החבל להשאר שם.

וְרַבִּי יְהוּדָה חולק ומַתִּיר בחבל שצריך האדם למלאכתו, כיון שבודאי לא ישאירנו שם [וחכמים אוסרים, מחשש שיבא לקשור אף בחבלים רגילים].

כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בכל דיני קושר ומתיר בשבת, כָּל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קְיָמָא, אֵין חַיָּבִין עָלָיו.

גמרא

שנינו במשנה, 'יֵשׁ לְךָ קְשָׁרִים שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן', ולא פירשה המשנה אלו קשרים הם. מדייקת הגמרא, חִיּוּבָא הוּא דְּלֵיכָּא – משמע שרק חיוב חטאת או סקילה אין בקשרים אלו, הָא אִיסּוּרָא אִיכָּא – אבל יש איסור בקשרים אלו, וּמַאי נִיהוּ – ואלה קשרים הם, קִטְרָא דְּקַטְרֵי בִּזְמָמָא – קשר שעושים בחבל המושחל באותה טבעת הקשורה בחוטם הגמל, כשרוצים להוליכו, וְקִטְרָא דְּקָטְרֵי בְּאִסְטְרִידָא – קשר שעושים בחבל המושחל באותה טבעת הקשורה בראש הספינה, כדי לקושרה ליבשה, וקשרים אלו אינם עומדים לעולם, ולכן אין חייבים עליהם מן התורה, ומכל מקום הם אסורים מדרבנן כיון שלפעמים משאירים אותם שבוע או שבועיים. אמנם הקשרים המובאים בהמשך המשנה, של מִפְתְּחֵי חֲלוּקָהּ וְחוּטֵי סְבָכָה שֶׁל פְּסִיקָיָא, שאינם עשויים להתקים כלל, מֻתָּרִין לְכַתְּחִלָּה.