מסכת שבת, פרק יא, משנה א

משנה א: הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד חַיָּב מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים בָּאֶמְצַע רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:

משנה א: פרק זה עוסק באופנים שונים של הוצאה והכנסה מרשות לרשות בשבת על ידי זריקה או הושטה, ודיניהם: הַזּוֹרֵק דבר כל שהוא [שיש בו שיעור הוצאה, כפי שהתבאר לעיל] מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים, או מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, חַיָּב. ואם זרק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד אחת לִרְשׁוּת הַיָּחִיד שניה, וּרְשׁוּת הָרַבִּים בָּאֶמְצַע, ונמצא שעבר החפץ באויר רשות הרבים ולא נח בו, רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּב, כיון שהוא סובר שכשקלט אויר רשות הרבים את החפץ הרי זה כאילו הונח בו, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין, כיון שאין קליטת האויר נחשבת כהנחה.