מסכת שבת, פרק כ, משנה א

פרק כ, משנה א: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת בְּיוֹם טוֹב וְנוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בַּשַּׁבָּת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת בְּיוֹם טוֹב וְאֵין נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בַּשַּׁבָּת אֲבָל נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְּיוֹם טוֹב:
משנה א: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת – המסננת על גבי הכלי בְּיוֹם טוֹב, כדי לסנן את היין מהשמרים המעורבים בו, ואף שיש בכך משום עשיית אהל עראי, סובר רבי אליעזר שמכשירי אוכל נפש דוחים את יום טוב, אף שהיה ניתן לעשותם מערב יום טוב, וְנוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בַּשַּׁבָּת – ואם היתה המסננת תלויה על גבי הכלי מערב שבת, מותר לתת לתוכה יין בשבת, להסתנן, כיון שאין דרך ברירה בכך [אבל לתלות בשבת אסור, משום עשיית אהל עראי]. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת בְּיוֹם טוֹב, כיון שיש בכך משום עשיית אהל עראי, והרי זה 'עובדין דחול' [-הנהגה הנראית כהנהגת יום חול] האסורה ביום טוב, וְאֵין נוֹתְנִין יין לַמשמרת התְּלוּיָה בַּשַּׁבָּת, כיון שיש בכך משום תולדת מלאכת בורר, אֲבָל נוֹתְנִין לַמשמרת התְּלוּיָה בְּיוֹם טוֹב, שהרי זה צורך אוכל נפש, המותר ביום טוב.