יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת תמורה, פרק ג, משנה ה

משנה ה: תְּמוּרַת הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר, וּוְלָדָן, וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם, הֲרֵי אֵלּוּ כַּבְּכוֹר וְכַמַּעֲשֵׂר, וְיֵאָכְלוּ בְמוּמָם לַבְּעָלִים. מַה בֵּין הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר לְבֵין כָּל הַקֳדָשִׁים, שֶׁכָּל הַקֳּדָשׁים נִמְכָּרִים בָּאִטְלִיס, וְנִשְׁחָטִין בָּאִטְלִיס, וְנִשְׁקָלִין בְּלִיטְרָא, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר, וְיֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן, וְלִתְמוּרוֹתֵיהֶן פִּדְיוֹן, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר. וּבָאִים מֵחוּצָה לָאָרֶץ (לָאָרֶץ), חוּץ מִן הַבִּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר. אִם בָּאוּ תְמִימִים, יִקְרָבוּ. וְאִם בַּעֲלֵי מוּמִין, יֵאָכְלוּ בְמוּמָן לַבְּעָלִים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מַה הַטַּעַם, שֶׁהַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר יֵשׁ לָהֶם פַּרְנָסָה בִמְקוֹמָן. וּשְׁאָר כָּל הַקֳּדָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד (לָהֶם) מוּם, הֲרֵי אֵלּוּ בִקְדֻשָּׁתָן:

משנה ה: תְּמוּרַת הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר, וּוְלָדָן, וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם, הֲרֵי אֵלּוּ כַּבְּכוֹר וְכַמַּעֲשֵׂר, לא לגבי זה שמקריבים אותם, אלא שירעו עד שיפול בהם מום, וְיֵאָכְלוּ בְמוּמָם לַבְּעָלִים, והיינו בכור לכהן, ומעשר בהמה לבעלים. ומבארת המשנה, מַה ההבדל בֵּין הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר שנפל בהם מום לְבֵין כָּל הַקֳדָשִׁים שנפל בהם מום, שֶׁכָּל הַקֳדָשִׁים שנפל בהם מום נִמְכָּרִים בָּאִטְלִיס [-באטליז] וְנִשְׁחָטִין בָּאִטְלִיס, וְנִשְׁקָלִין בְּלִיטְרָא, שעל ידי זה יימכרו יותר ביוקר, ויש בכך רווח להקדש, שהרי בדמים אלו קונים קרבנות אחרים, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר, שכיון שאין מביאים בדמיהם קרבנות אחרים, נמצא שהרווח ממכירתם הוא להדיוט, ואין מזלזלים בהקדש למוכרו באטליז כדי שיהיה רווח להדיוט, וְיֵשׁ לָהֶן [-לשאר הקדשים] פִּדְיוֹן, שכאשר נופל בהם מום פודה אותם בשוויים ומוסיף חומש, או מוכר אותם לאחרים, וְיש לִתְמוּרוֹתֵיהֶן פִּדְיוֹן, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר, שכאשר נופל בהם מום אין בהם פדיון המתירם בגיזה ובעבודה, ומכירתם אינה מחילה קדושה על דמיהם, אלא לאחר שנופל בהם מום נאכלים בעצמם לבעליהם. וּבָאִים כל הקדשים מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר, שלכתחילה אין מביאים אותם מחוץ לארץ. אִם בָּאוּ מחוץ לארץ כשהם תְמִימִים, יִקְרָבוּ. וְאִם באו כשהם בַּעֲלֵי מוּמִין, יֵאָכְלוּ בְמוּמָן לַבְּעָלִים, הבכור לכהן והמעשר לבעלים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מַה הַטַּעַם שכל הקדשים באים מחוץ לארץ מלבד הבכור והמעשר, לפי שֶׁהַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר יֵשׁ לָהֶם פַּרְנָסָה בִמְקוֹמָן – ניתן לתקנם במקומם, שירעו שם עד שיפול בהם מום, וייאכלו לבעליהם, וּשְׁאָר כָּל הַקֳּדָשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד לָהֶם מוּם, הֲרֵי אֵלּוּ בִקְדֻשָּׁתָן, ויצטרך לפדותם ולהעלות את דמיהם ולקנות קרבן אחר, ולכן גם כשהם תמימים יש להעלותם לארץ ולהקריבם.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)