יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת תמורה, פרק ה, משנה ו

משנה ו: הֲרֵי זוֹ תַּחַת חַטָּאת, וְתַחַת עוֹלָה, לֹא אָמַר כְּלוּם. תַּחַת חַטָּאת זוֹ, וְתַחַת עוֹלָה זוֹ, תַּחַת חַטָּאת וְתַחַת עוֹלָה שֶׁיֶּשׁ לִי בְתוֹךְ הַבַּיִת, הָיָה לוֹ, דְּבָרָיו קַיָּמִין. אִם אָמַר עַל בְּהֵמָה טְמֵאָה, וְעַל בַּעֲלַת מוּם, הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלָה, לֹא אָמַר כְּלוּם. הֲרֵי אֵלּוּ לְעוֹלָה, יִמָּכְרוּ וְיָבִיא בִדְמֵיהֶם עוֹלָה:

משנה ו: משנתנו מבארת שתמורה נעשית רק באופן שממיר בהמת קדשים מסויימת בבהמת חולין: הנוטל בהמת חולין שברשותו, ואומר 'הֲרֵי זוֹ תַּחַת חַטָּאת', וְכן אם אמר 'הרי זו תַחַת עוֹלָה', ולא אמר כן על חטאת או עולה מסוימות, הרי זה לֹא אָמַר כְּלוּם, כיון שנאמר בתורה (ויקרא כז י) 'לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ', ללמד שאין תמורה נעשית אלא כאשר בהמת הקדשים מסוימת וידועה. אמר על בהמת חולין שברשותו 'הרי זו תַּחַת חַטָּאת זוֹ', וְ'תַחַת עוֹלָה זוֹ', והיו חטאת או עולה עומדים לפניו, וכן אם אמר שיהיו תַּחַת חַטָּאת וְתַחַת עוֹלָה שֶׁיֶּשׁ לִי בְתוֹךְ הַבַּיִת, ואכן הָיָה לוֹ חטאת או עולה, דְּבָרָיו קַיָּמִין. אִם אָמַר עַל בְּהֵמָה טְמֵאָה, וְעַל בַּעֲלַת מוּם, הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלָה, לֹא אָמַר כְּלוּם, שאין בהמות אלו יכולות להיקרב. אך אם אמר הֲרֵי אֵלּוּ לְעוֹלָה, אין משמעות לשונו שייקרבו בעצמן, אלא יִמָּכְרוּ, וְיָבִיא בִדְמֵיהֶם עוֹלָה:

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)