משנה ז: וּמִנַּיִן שֶׁיִּקְדְּמוּ הַבִּכּוּרִים לַתְּרוּמָה, זֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְרֵאשִׁית, וְזֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְרֵאשִׁית, אֶלָּא יִקְדְּמוּ בִכּוּרִים, שֶׁהֵן בִּכּוּרִים לַכֹּל. וּתְרוּמָה לָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא רֵאשִׁית. וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי, שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רֵאשִׁית:
משנה ז: משנתנו מבארת את סדר הפרשת מתנות כהונה ולויה: פותחת המשנה בלשון שאלה, וּמִנַּיִן שֶׁיִּקְדְּמוּ הַבִּכּוּרִים לַתְּרוּמָה, כפי שמשמע במשנה הקודמת, והרי זֶה (-ביכורים) קָרוּי 'תְּרוּמָה' וְ'רֵאשִׁית', שנאמר בהם 'ותרומת ידך', וכן 'ראשית ביכורי אדמתך', וְאף זֶה (-תרומה) קָרוּי 'תְּרוּמָה' וְ'רֵאשִׁית', שנאמר בהם 'את משמרת תרומותי', וכן 'ראשית דגנך', משיבה המשנה, אֶלָּא ראוי הדבר שיִקְדְּמוּ בִכּוּרִים, שֶׁלשון 'ביכורים' שנאמרה רק בהם מלמדת שהֵן בִּכּוּרִים לַכֹּל – ראשונים לכל מתנות כהונה (ועוד, שהם כתובים בתורה לפני כל שאר המתנות).
ממשיכה המשנה ומבארת, וּתְרוּמָה גדולה קודמת לְמעשר רִאשׁוֹן, שֶׁהִיא קרויה 'רֵאשִׁית'. וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן קודם לַשֵּׁנִי, שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רֵאשִׁית – כיון שיש בו חלק של תרומת מעשר שצריך הלוי להפריש, וכיון שדינה כדין תרומה גדולה, אף היא נחשבת 'ראשית', ויש להקדים את הפרשת מעשר ראשון הכולל אותה, לפני מעשר שני.
