מסכת תרומות, פרק ה, משנה ג
משנה ג: סְאָה תְרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה חֻלִּין טְמֵאִין, תַּעֲלֶה וְתֵאָכֵל נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת, אוֹ תִלּוֹשׁ בְּמֵי פֵרוֹת, אוֹ תִתְחַלֵּק לְעִסּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כַּבֵּיצָה:
משנה ג: סְאָה תְרוּמָה טְהוֹרָה, שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה חֻלִּין טְמֵאִין, ולא הוכשרה התרומה לקבל טומאה, וממילא לא נטמאה עדיין הגם שהיא מעורבת בחולין טמאים, וכיון שיש מאה כנגדה הרי היא בטלה ברוב, ומעלים מתוך התערובת סאה אחת ונותנים אותה לכהן, והוא אוכלה בחזקת תרומה, תַּעֲלֶה אותה סאה, וּכדי שלא תיטמא מהחולין הטמאים המעורבים בה, תֵּאָכֵל נִקּוּדִים – ככרות קטנות פחות מכביצה, ובשיעור זה אין אוכל מטמא אחרים, ולא תיטמא התרומה, אוֹ קְלָיוֹת – חיטים צלויות באש, ללא מים כלל, אוֹ תִלּוֹשׁ בְּמֵי פֵרוֹת, שאינם מכשירים לקבל טומאה, אוֹ תִתְחַלֵּק לְעִסּוֹת אחרות, שיתן בכל עיסה שיעור קטן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כַּבֵּיצָה, ולא תיטמא התרומה, ויהיו הכהנים רשאים לאכול את אותה סאה.
