מסכת תרומות, פרק ו, משנה ו
משנה ו: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְשַׁלְּמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, בִּלְבַד שֶׁיְּשַׁלֵּם מִן הַיָּפֶה עַל הָרָע. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מְשַׁלְּמִין אֶלָּא מִמִּין עַל מִינוֹ. לְפִיכָךְ, אִם אָכַל קִשּׁוּאִין שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית, יַמְתִּין לְקִשּׁוּאִין שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, וִישַׁלֵּם מֵהֶם. מִמְּקוֹם שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵקֵל, מִשָּׁם רַבִּי עֲקִיבָא מַחְמִיר, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב), וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ, כָּל שֶׁהוּא רָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ, קֹדֶשׁ שֶׁאָכַל:
משנה ו: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, האוכל תרומה בשוגג, שעליו לשלם לכהן חולין מתוקנים הראויים להיעשות תרומה, מְשַׁלְּמִין חולין אלו גם מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, ובִּלְבַד שֶׁיְּשַׁלֵּם מִן הַיָּפֶה עַל הָרָע, כגון שאכל מידה אחת של גרוגרות, רשאי לשלם מידה דומה של תמרים, שהם שוים יותר. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מְשַׁלְּמִין אֶלָּא מִמִּין עַל מִינוֹ. לְפִיכָךְ, כיון שסובר רבי עקיבא שאינו יכול לשלם ממין אחד על מין אחר, אִם אָכַל קִשּׁוּאִין שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית, ובאותה שנה כבר אין מצויים קישואים יפים, שכבר התקשו ואינם ראויים לאכילה, ובשנה השביעית אינו יכול לשלם, כיון שאין אדם רשאי לפרוע חיובו מפירות שביעית, וממין אחר גם כן אינו יכול לשלם, אפילו אם הוא מין יפה יותר, יַמְתִּין לְקִשּׁוּאִין שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, וִישַׁלֵּם מֵהֶם.
מבארת המשנה מהיכן למדו התנאים כל אחד את דינו: מִמְּקוֹם – מאותו פסוק שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵקֵל (-לומד להקל, שניתן לשלם ממין אחד על מין אחר), מִשָּׁם רַבִּי עֲקִיבָא מַחְמִיר, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ', כָּל שֶׁהוּא רָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ, ואפילו הוא מין אחר, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְרַבִּי עֲקִיבָא חולק ואוֹמֵר, וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ, ומה"א הידיעה יש ללמוד שעליו לשלם מאותו הקֹדֶשׁ שֶּׁאָכַל:
