מסכת תרומות, פרק ח, משנה ד
משנה ד: יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּתְגַּלָּה, יִשָּׁפֵךְ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁל חֻלִּין. שְׁלֹשָׁה מַשְׁקִין אֲסוּרִים מִשּׁוּם גִּלּוּי, הַמַּיִם וְהַיַּיִן וְהֶחָלָב. וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין מֻתָּרִים. כַּמָּה יִשְׁהוּ וְיִהְיוּ אֲסוּרִין, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הָרַחַשׁ מִמָּקוֹם קָרוֹב וְיִשְׁתֶּה:
משנה ד: יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּתְגַּלָּה, שאסרו חכמים לשתותו מחשש ששתה ממנו נחש והטיל בו ארס, יִשָּׁפֵךְ, ואין בזה משום איבוד תרומה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר כן ביין שֶׁל חֻלִּין. שְׁלֹשָׁה מַשְׁקִין אֲסוּרִים מִשּׁוּם גִּלּוּי, הַמַּיִם, וְהַיַּיִן וְהֶחָלָב. וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין שהתגלו, מֻתָּרִים. כַּמָּה יִשְׁהוּ כשהם מגולים וְיִהְיוּ אֲסוּרִין, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הָרַחַשׁ (-הנחש) מִמָּקוֹם קָרוֹב, והיינו מהידית של הכלי, וְיִשְׁתֶּה:
