מסכת תרומות, פרק ט, משנה ה
משנה ה: מֵאָה לִגְנָה שֶׁל תְּרוּמָה וְאַחַת שֶׁל חֻלִּין, כֻּלָּן מֻתָּרִין בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה, אֲפִלּוּ מֵאָה שֶׁל חֻלִּין וְאַחַת שֶׁל תְּרוּמָה, כֻּלָּן אֲסוּרִין:
משנה ה: כפי שהתבאר לעיל, גזרו חז"ל שהזורע תרומה יהיו כל גידוליו גם כן כדין תרומה. משנתנו מבארת שמכל מקום הקילו חכמים בדין זה באופנים מסוימים. שדה שנזרעה ערוגות ערוגות, ויש בה מֵאָה לִגְנָה (-ערוגות) שֶׁל תְּרוּמָה, וְערוגה אַחַת שֶׁל חֻלִּין, ואין ידוע מי היא הערוגה של חולין, כֻּלָּן מֻתָּרִין, כיון שזו קולא שהקילו חכמים בדין זה של גידולי תרומה, ובתנאי שיהא זה בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה, ונמצא שהתרומה עצמה שנזרעה כבר אינה בעולם עתה, ויש כאן רק גידולי תרומה, שהקילו בהם חז"ל. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה, ונמצא שמעורבת כאן תרומה ממש, אֲפִלּוּ אם היו מֵאָה ערוגות שֶׁל חֻלִּין וְערוגה אַחַת בלבד שֶׁל תְּרוּמָה, כֻּלָּן אֲסוּרִין, ואף שבתערובת של פירות תרומה וחולין אמרו חז"ל שאם יש מאה חלקים של חולין כנגד חלק אחד של תרומה הכל מותר (ומוציא רק כשיעור התרומה ונותן לכהן, כיון שזהו ממון הכהנים), זהו רק בתלוש, אבל במחובר לקרקע אין התרומה בטלה אפילו במאה, והכל אסור.
