מסכת תרומות, פרק י, משנה ו

משנה ו: מִי שֶׁהָיוּ לוֹ חֲבִילֵי תִלְתָּן בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם, יִדָּלֵקוּ. הָיוּ לוֹ חֲבִילֵי תִלְתָּן שֶׁל טֶבֶל, כּוֹתֵשׁ, וּמְחַשֵּׁב כַּמָּה זֶרַע יֶשׁ בָּהֶם, וּמַפְרִישׁ אֶת הַזֶּרַע, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ אֶת הָעֵץ. אִם הִפְרִישׁ, לֹא יֹאמַר אֶכְתּוֹשׁ וְאֶטֹּל אֶת הָעֵץ וְאֶתֵּן אֶת הַזֶּרַע, אֶלָּא נוֹתֵן הָעֵץ עִם הַזָּרַע:

משנה ו: מִי שֶׁהָיוּ לוֹ חֲבִילֵי תִלְתָּן שנאסרו בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם, והיינו שנזרעו בתוך כרם ענבים, שהם אסורים בהנאה, יִדָּלֵקוּ – יש לשרוף את כולם, ואף את העץ שבהם, שאף הוא נאסר עמהם, ולא רק החלק של הזרע, וכלאי הכרם דינם להישרף. הָיוּ לוֹ חֲבִילֵי תִלְתָּן שֶׁל טֶבֶל, כיון שרק הזרע חייב בהפרשת תרומות ומעשרות ולא העץ שבהם, כּוֹתֵשׁ את הזרע והגבעולים יחד, וּמְחַשֵּׁב כַּמָּה זֶרַע יֶשׁ בָּהֶם, וּמַפְרִישׁ רק אֶת החלק של הַזֶּרַע, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ אֶת החלק של הָעֵץ. אמנם אִם כבר הִפְרִישׁ מהזרע והעץ יחד, לֹא יֹאמַר אֶכְתּוֹשׁ כעת את הכל יחד וְאֶטֹּל אֶת הָעֵץ וְאֶתֵּן אֶת הַזֶּרַע, אֶלָּא כיון שטעם העץ והזרע שוים נוֹתֵן את הָעֵץ עִם הַזָּרַע, ואמנם באמת לא חלה תרומה על העץ, אך כיון שקרא שם תרומה גם על העץ, צריך לתת הכל לכהן.