מצוה יג) שלא נאכיל מן הפסח לישראל משומד

פרשת בא

"כל בן נכר לא יאכל בו" (שמות יב מג)

מצוות לא תעשה, שלא נאכיל מן הפסח לישראל מומר לעבודה זרה, שנאמר 'כל בן נכר לא יאכל בו', ופירשו חז"ל ש'בן נכר' הכוונה לבן ישראל שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, שנעשה מומר לעבוד עבודה זרה.

משרשי מצוה זו, לזכור ניסי יציאת מצרים, ולכן ראוי שלא יאכל בו מומר, מאחר שאנו עושים את קרבן הפסח לאות ולזכרון לכך שבאנו באותו הזמן לחסות תחת כנפי השכינה ונכנסנו בברית התורה והאמונה, ואין ראוי שנאכיל ממנו למי שהוא היפך מזה, שיצא מן הכלל וכפר באמונה.

ונוהגת מצוה זו באנשים ונשים, בזמן שבית המקדש קיים, שמקריבם קרבן פסח.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'

מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל מִדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חָמֵץ, וְאַף עַל פִּי שֶּׁאֵין עִקָּר הַדָּבָר חָמֵץ, כְּגוֹן כּוּתָח הַבַּבְלִי, שֶׁהוּא מַאֲכָל שֶׁמְּעֹרָב בּוֹ חָמֵץ, וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב כ) 'כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ', וּפֵרְשׁוּ חֲזַ"ל עַל פִּי קַבָּלָתָם, שֶׁבָּא הַכָּתוּב לֶאֱסוֹר אֲכִילַת דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה יא), כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר לְעוֹלָם אֶת הַנִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, וְנִזְכֹּר שֶּׁאֵרַע לָנוּ כְּעִנְיָן זֶה בְּאוֹתוֹ זְמַן, שֶׁמִּתּוֹךְ חִפָּזוֹן הַיְּצִיאָה מִמִּצְרַיִם אָפִינוּ אֶת הָעִסָּה מַצָּה, כִּי לֹא יָכֹלְנוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ עַד שֶׁתַּחֲמִיץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יב לט) 'וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם'. וּכְדֵי לְחַזֵּק הַדָּבָר בְּלִבֵּנוּ הִרְחִיקָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה מִמֶּנּוּ כָּל כָּךְ, שֶׁלֹּא נֹאכַל אֲפִילוּ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רַק תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, לְדַעַת הָרַמְבַּ"ם אִם יֵשׁ בְּמַאֲכָלִים אֵלּוּ כְּזַיִת חָמֵץ בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בְּלָאו, וְלוֹקִים עַל אֲכִילָתוֹ, אַךְ אֵין חַיָּבִים עָלָיו כָּרֵת, מִכֵּיוָן שֶׁנִּתְעָרֵב בְּרוֹב. וְאִם אֵין בָּהֶם כְּזַיִת חָמֵץ בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, אָסוּר רַק מִדְּרַבָּנָן, וְלוֹקֶה מַכַּת מַרְדּוּת.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוָה זוֹ וְאָכַל מַאֲכָל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ, לוֹקֶה, וּבִתְנַאי שֶׁיִּהְיֶה בַּמַּאֲכָל כְּזַיִת חָמֵץ בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, כְּמוֹ שֶּׁהִתְבָּאֵר, אֲבָל אֵין בּוֹ עֹנֶשׁ כָּרֵת. וְאִם אֵין בּוֹ כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, אֵין בּוֹ חִיּוּב מַלְקוֹת, אֶלָּא דִּינוֹ כְּדִין חֲצִי שִׁיעוּר שֶׁאָסוּר מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין לוֹקִים עָלָיו.