מצוה כב) מצוות פדיון פטר חמור

פרשת בא

"ופטר חמור תפדה בשה" (שמות יג יג)

מצוות עשה לפדות ולד חמור זכר שנולד ראשון, שנאמר 'ופטר חמור תפדה בשה'. ואופן קיום המצוה, שלוקח הישראל – שנולד לו החמור – שה אחד, ונותנו לכהן בפדיון בכור החמור שהוא לה', מהטעם שכתבנו למעלה (במצוות קידוש בכורות), והקדוש ברוך הוא נתנו לכהן, ולפיכך פודהו הישראל ממנו, כי ה' יתברך רצה שיהיה לו פדיון בשה. ואם אין לו שה, פודהו בדמי שה. וזמן הפדיון, עד שלשים יום, והשה אינו קדוש, אלא חולין הוא ביד כהן, והחמור נשאר ביד הישראל.

משרשי מצוה זו, שיזכרו היהודים לעולם הנס שעשה להם הא-ל ביציאת מצרים, שהרג כל בכוריהם, כמו שכתוב.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ונשים ישראלים, ולא בכהנים ולויים. והעובר על זה ביטל מצוות עשה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'

מִצְוַת עֲשֵׂה לִפְדּוֹת וָלָד זָכָר שֶׁל חֲמוֹר, שֶׁנּוֹלַד רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג יג) 'וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה'. וְעִנְיָן הַמִּצְוָה הוּא, שֶׁלּוֹקֵחַ הַיִּשְׂרָאֵל שֶׂה אֶחָד, וְנוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן בְּפִדְיוֹן בְּכוֹר הַחֲמוֹר, שֶׁהוּא לַה' יִתְבָּרַךְ (מֵהַטַּעַם שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה יח), שֶׁרָצָה ה' לְזַכּוֹתֵנוּ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה בְּרֵאשִׁית פִּרְיֵנוּ, לְמַעַן דַּעַת כִּי הַכֹּל שֶׁלּוֹ, וְאֵין לוֹ לָאָדָם דָּבָר בָּעוֹלָם מִלְּבַד מַה שֶׁיַּחְלֹק לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ בַּחֲסָדָיו. וְעוֹד, לִזְכּוֹר אֶת הַנֵּס הַגָּדוֹל שֶׁעָשָׂה לָנוּ ה' יִתְבָּרַךְ בִּבְכוֹרֵי מִצְרַיִם, שֶׁהֲרָגָם וְהִצִּילָנוּ מִיָּדָם), וְה' בָּרוּךְ הוּא נְתָנוֹ לַכֹּהֵן, וּלְפִיכָךְ פּוֹדֵהוּ הַיִּשְׂרָאֵל מֵהַכֹּהֵן, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ רָצָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פִּדְיוֹן בְּשֶׂה. וְאִם אֵין לוֹ שֶׂה, פּוֹדֵהוּ בִּדְמֵי שֶׂה, וּלְפִי שֶּׁאֵין דָּמִים קְבוּעִים וְשָׁוִים לְכָל שֶׂה, אָמְרוּ חֲזַ"ל (בכורות יא.) שֶׁשִּׁיעוּר עַיִן יָפָה הוּא בְּאַרְבָּעָה זוּזִים, עַיִן רָעָה בִּשְׁנֵי זוּזִים, וְעַיִן בֵּינוֹנִית בִּשְׁלֹשָׁה זוּזִים. וּזְמַן הַפִּדְיוֹן הוּא עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם מִלֵּידַת הַחֲמוֹר. וְדִין הַשֶּׂה שֶׁל הַפִּדְיוֹן כְּכָל בְּהֵמַת חוּלִּין, וְנִשְׁאַר בְּיַד כֹּהֵן, וְהַחֲמוֹר נִשְׁאַר בְּיַד הַיִּשְׂרָאֵל.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר לְעוֹלָם אֶת הַנֵּס שֶׁעָשָׂה לָנוּ ה' בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג יג-יד) 'וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה, וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים'. וְכֵן יִהְיֶה בְּכָךְ זֵכֶר לַנֵּס שֶׁהָרַג ה' אֶת כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַחֲמוֹרִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַמִּצְרִיִּים 'אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם' (יחזקאל כג כ).

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, כָּתַב הָרַמְבַּ"ם, שֶׁאִם הָיָה נָכְרִי שֻׁתָּף עִמּוֹ, אֲפִילוּ הָיָה לַנָּכְרִי אֶחָד מֵאֶלֶף בָּאֵם אוֹ בַּוָּלָד, הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. הָיָה לוֹ בְּאֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם אֵבֶר אֶחָד, כְּגוֹן יָד אוֹ רֶגֶל, רוֹאִים, כָּל שֶׁאִלּוּ יֵחָתֵךְ אוֹתוֹ אֵבֶר יִהְיֶה בַּעַל מוּם, הֲרֵי זֶה פָּטוּר, וְאִם אֶפְשָׁר לַחְתֹּךְ אֶת הָאֵבֶר הַשַּׁיָּךְ לַנָּכְרִי וְלֹא יִפָּסֵל, הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּבְכוֹרָה. וְהַלּוֹקֵחַ עֻבָּר פָּרָתוֹ שֶׁל נָכְרִי, אוֹ הַמּוֹכֵר עֻבָּר פָּרָתוֹ לְנָכְרִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת כֵּן, הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, וְאֵין קוֹנְסִים אוֹתוֹ עַל דָּבָר זֶה (בכורות ד א-ב). וְרָחֵל שֶׁיָּלְדָה כְּמִין עֵז, אוֹ עֵז שֶׁיָּלְדָה כְּמִין רָחֵל, פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר 'אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר', עַד שֶׁיִּהְיֶה הוּא שׁוֹר וּבְכוֹרוֹ שׁוֹר. וְאִם הָיָה בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי אִמּוֹ, הֲרֵי זֶה בְּכוֹר, וְהוּא בַּעַל מוּם קָבוּעַ, שֶּׁאֵין לְךָ מוּם גָּדוֹל מִשִּׁנּוּי בְּרִיָּתוֹ. אֲפִילוּ פָּרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין חֲמוֹר, וְיֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי פָרָה, הֲרֵי זֶה בְּכוֹר לַכֹּהֵן, הוֹאִיל וּמִין הַחֲמוֹר יֵשׁ בּוֹ דִּין בְּכוֹר. אֲבָל אִם יָלְדָה מִין סוּס אוֹ גָּמָל, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי פָרָה, הֲרֵי הוּא סָפֵק בְּכוֹר, לְפִיכָךְ יֵאָכֵל לַבְּעָלִים. וְאִם תְּפָסוֹ כֹּהֵן, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ (בכורות ב ו).

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים יִשְׂרְאֵלִים, שֶׁנּוֹלַד בִּרְשׁוּתָם פֶּטֶר חֲמוֹר, וְלֹא בְּכֹהֲנִים וּלְוִיִּם. וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוָה זוֹ, בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה.