מצוה מב) מצוות דין עבד עברי
פרשת משפטים
"כי תקנה עבד עברי…" (שמות כא ב)
מצוות עשה לדון דיני עבד עברי כמו שכתוב בפרשה, שנאמר 'כי תקנה עבד עברי' וגו', כלומר שנעשה לו את הדברים שנצטוינו בהן, כגון לשלחו בשנה השביעית, או בתוך שש – אם הגיעה שנת היובל, או כשפודה את עצמו בכסף, או במיתת אדון שלא הניח בן זכר. וכן יש לנהוג עם הנרצע כדינו הכתוב בו.
משרשי מצוה זו, שרצה הא-ל שיהיה עמו ישראל אשר בחר עם קדוש מלא ומעוטר בכל מדות טובות ומעלות, כי מתוך כך תחול הברכה עליהם, וכיון שהחסד והרחמים הן מן המידות המשובחות שבעולם, על כן הזהירנו לרחם על אשר הוא תחת ידינו ולגמול לו חסד.
ונוהגת מצוה זו באנשים ולא בנשים, שאין האשה קונה עבד עברי. ודוקא בזמן שהיובל נוהג, ובארץ ישראל בלבד. והעובר עליה ולא עשה לעבד מה שכתוב בו, ביטל מצוות עשה, וגם לימד נפשו להיות אכזרי, וכמעט שמעיד על עצמו שאינו מבני ישראל, כי הם רחמנים בני רחמנים.
