מצוה נו) מצוות בית דין לדון בנזקי האש
פרשת משפטים
"כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש…" (שמות כב ה)
מצות עשה על בית דין לדון את מי שהזיק לחבירו באש, כגון שהדליק את גדישו או שרף לו שום דבר, ולחייבו לשלם, שנאמר 'כי תצא אש… שלם ישלם המבעיר את הבעירה', ופירוש הלשון 'תצא' משמע אפילו יצאה מעצמה, ובא להזהיר שאפילו המדליק אש בתוך החצר שלו, ויצאה מעצמה והזיקה, שחייב, לפי שלא שמר על גחלתו, שהאדם חייב לשמר על אישו שלא תצא ותזיק, שדרך האש ללכת מעצמה אף על פי שאינו בעל חיים.
שרש המצוה ידוע כמו שאמרנו.
ונוהגת מצוה זו באנשים, הראויים לדון, ובית דין העובר עליה ולא דן את המזיק בתשלומים כמו שכתוב, ביטל מצוות עשה.
"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין
כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם".
(מכות כג)
