מצוה סב) שלא להחיות מכשפה
פרשת משפטים
"מכשפה לא תחיה…" (שמות כב יז)
מצוות לא תעשה, שלא נחיה מכשפה אלא נמית אותה, שנאמר 'מכשפה לא תחיה', ולאו דוקא מכשפה, אלא כל מי שעושה כשוף, בין איש ובין אשה, אלא שבדרך כלל מצוי הכישוף יותר בנשים.
משרשי המצוה, שידוע כי ענין הכשוף הוא דבר רע עד מאד, וגורם כמה תקלות לבני אדם, איני צריך להאריך בענין זה, שהרי ידועים הדברים, ועל כן נצטוינו לסלק מן העולם את האדם המשתדל בזה, לפי שהוא בא כנגד חפץ השם, שהוא חפץ בישובו של עולם, ושיתנהג הכל בדרך הטבע שהוטבע בתחילת הבריאה, והמכשף בא לשנות הכל.
ונוהגת מצוה זו, לעשות דין במכשפים, באנשים הראויים לדון, בארץ ישראל בלבד, ורק בדיינים סמוכים ובבית דין של עשרים ושלשה, הראויים לדון דיני נפשות. ובית דין העובר עליה אם יש בו כח לעשות משפט עבר על לאו זה.
"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין
כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם".
(מכות כג)
