מצוה סג) שלא להונות גר בדברים
פרשת משפטים
"וגר לא תונה…" (שמות כב כ)
מצוות לא תעשה, שלא להונות גר אפילו בדברים, ואסור לבזותו אפילו בדברים, שנאמר 'וגר לא תונה'. ואף על פי שאנו מוזהרים בזה גם בישראל, וגר צדק, כיון שנכנס בדת ישראל הרי הוא כישראל, הוסיף הכתוב לנו אזהרה מיוחדת בו, וגם נכפלה האזהרה עליו בעשרים ואחד מקומות אחרים, כיון שיותר מצוי שמצערים אותו, כיון שאין לו קרובים התובעים את עלבונו. ועוד טעם, שיש בו חשש שלא יחזור לסורו מכעס הבזיונות.
משרשי המצוה, מלבד מה שכתבנו, כדי לכוף את יצרנו לעולם שלא נעשה כל אשר נמצא בכוחנו לעשות לרעה, על כן הזהירה אותנו התורה בזה האיש שהוא בינינו בלי עוזר וסומך, שלא נצער אותו כלל ואפילו בדברים, כאילו הוא כאחד ממנו, ומתוך גדרים כאלו נקנה נפש יקרה, מסולסלת ומעוטרת המידות, הראויה לקבלת הטוב, ויושלם בנו חפץ השם יתברך שחפץ להטיב.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים, והעובר עליה וביזהו, עובר על מצוות לא תעשה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא לְצַעֵר אֶת הַגֵּר אֲפִילוּ בְּדִבּוּר, וְ'גֵר' הָאָמוּר כָּאן הוּא אֶחָד מִן הָאֻמּוֹת שֶׁהִתְגַּיֵּר וְנִכְנַס בְּדַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁאָסוּר לָנוּ לְבַזּוֹתוֹ אֲפִילוּ בִּדְבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב כ) 'וְגֵר לֹא תוֹנֶה'. וְאַף עַל פִּי שֶׁגַּם לְלֹא אִיסּוּר זֶה אָנוּ מֻזְהָרִים בָּזֶה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה יז) 'וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ' (מצוה שלח), וְאָדָם זֶה שֶׁנִּכְנַס בְּדָתֵנוּ הֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר, מִכָּל מָקוֹם הוֹסִיף הַכָּתוּב אַזְהָרָה בְּגֵר, לְפִי שֶׁיּוֹתֵר מָצוּי שֶׁיְּצַעֲרוּ בְּנֵי אָדָם אֶת הַגֵּר, כִּי הַיִּשְׂרָאֵל – יֵשׁ לוֹ גּוֹאֲלִים שֶׁתּוֹבְעִים עֶלְבּוֹנוֹ. וְעוֹד טַּעַם לְאַזְהָרָה מְיוּחֶדֶת זוֹ, כֵּיוָן שֶׁבְּגֵר יֵשׁ חֲשַׁשׁ שֶׁיַּחְזֹר לְסוּרוֹ הָרַע מִכַּעַס הַבִּזְיוֹנוֹת. וְנִכְפְּלָה הָאַזְהָרָה עָלָיו בְּפָסוּק (ויקרא יט לג) 'וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ', וְאָמְרוּ בְּסִפְרָא, שֶׁלֹּא תֹּאמַר לוֹ 'אֶמֶשׁ הָיִיתָ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַכְשָׁו נִכְנַסְתָּ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה'.
מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, מִלְּבַד מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר, כְּדֵי לָכֹף אֶת יִצְרֵנוּ לְעוֹלָם שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּכֹחֵנוּ לַעֲשׂוֹת לְרָעָה, עַל כֵּן הִזְהִירָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה בְּאָדָם זֶה, שֶׁהוּא נִמְצָא בֵּינֵינוּ בְּלִי עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ, וְיֵשׁ כֹּחַ בְּיַד כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ עָלָיו, שֶׁלֹּא נִגְרֹם לוֹ צַעַר כְּלָל, אֲפִילוּ בְּדִבּוּר, כְּאִילּוּ הוּא אֶחָד מִמֶּנּוּ. וּמִתּוֹךְ גְּדָרִים אֵלּוּ נִקְנֶה נֶפֶשׁ יְקָרָה וּמְסֻלְסֶלֶת, מְעֻטֶּרֶת הַמִּדּוֹת, הָרְאוּיָה לְקַבָּלַת הַטּוֹב, וְיוּשְׁלַם בָּנוּ חֵפֶץ ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁחָפֵץ לְהֵטִיב.
מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, רוֹב הָאַזְהָרוֹת שֶׁהִזְהִירוּנוּ עָלָיו, וְהוֹדִיעוּנוּ חֲזַ"ל כִּי בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת הִזְהִירָה הַתּוֹרָה עָלָיו. וְאָמְרוּ גַּם כֵּן לְחִזּוּק הַמִּצְוָה, שֶׁבְּאוֹתָהּ לָשׁוֹן שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ בְּאַהֲבַת ה' (מצוה תיח), נִצְטַוֵּינוּ בְּאַהֲבַת הַגֵּר (מצוה תלא), שֶׁבְּאַהֲבַת ה' נֶאֱמַר (דברים ו ה) 'וְאָהַבְתָּ אֵת ה", וּבְאַהֲבַת הַגֵּר נֶאֱמַר (דברים י יט) 'וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר'.
וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ, וּבִזָּהוּ, עָבַר עַל לָאו זֶה, אַךְ אֵין לוֹקִים עָלָיו לְפִי שֶּׁאֵין בּוֹ מַעֲשֵׂה.
