מצוה עו) שלא לנטות בדיני נפשות אחרי רוב של אחד

פרשת משפטים

"לא תהיה אחרי רבים לרעות" (שמות כג ב)

מצוות לא תעשה, שלא ילך הדיין אחר דעת הרוב בדיני נפשות, כשיהיה הרוב רק בתוספת של איש אחד בלבד. וביאור הדבר, כשתהיה מחלוקת בין הדיינים בדינו של אדם אחד, ויאמרו קצתם שהוא חייב מיתה וקצתם יאמרו שאינו חייב, והיו המחייבים מיתה מרובים מהמזכים באדם אחד, לא ידונו את החוטא כדברי המחייבים, שנאמר 'לא תהיה אחרי רבים לרעות', כלומר לא תלך אחר הרוב שיזדמן לחתוך משפט מוות. וביאור לשון הכתוב שאמר 'לרעות', כלומר לחיוב מיתה, וזהו כשיהיה רוב מצומצם של אדם אחד. אבל כשתהיה ההכרעה על פי רוב של שני בני אדם, מחייבים על פיהם מיתה.

משרשי המצוה, לפי שנצטוינו להתדמות במעשינו למידות השם ברוך הוא, ואחת ממידותיו שהוא רב חסד, כלומר שעושה עם בני אדם לפנים משורת הדין, וגם אנחנו נצטוינו בכך שתהיה הזכות בדיני נפשות יותר על החיוב, לפי שהמיתה הוא דבר שאי אפשר להחזירו. והעובר על זה עונשו גדול מאד, שגורם לאיבוד נפש שלא כדין.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'

מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא יֵלֵךְ הַדַּיָּן אַחַר דַּעַת הָרֹב בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, כְּשֶׁיִּהְיֶה הָרֹב שֶׁל דַּיָּן אֶחָד בִּלְבַד. וּבֵאוּר הַמִּצְוָה, כִּי כְּשֶׁתִּהְיֶה מַחְלוֹקֶת בֵּין הַדַּיָּנִים בְּדִינוֹ שֶׁל אָדָם אֶחָד, וְיֹאמְרוּ קְצָתָם שֶׁהוּא חַיָּב מִיתָה וּקְצָתָם שֶׁהוּא פָּטוּר, וְיִהְיוּ הַמְּחַיְּבִים יְתֵרִים עַל הַמְּזַכִּים בְּדַיָּן אֶחָד, לֹא יַכְרִיעוּ אֶת הַדִּין כְּדִבְרֵי הַמְּחַיְּבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג ב) 'לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת', כְּלוֹמַר, לֹא תֵלֵךְ אַחַר הָרֹב שֶׁיִּזְדַּמֵּן לַחְתֹּךְ עַל פִּיו מִשְׁפָּט מָוֶת, וְזֶהוּ בֵּאוּר לְשׁוֹן הַכָּתוּב שֶׁאָמַר 'לְרָעוֹת', כְּלוֹמַר לְחִיּוּב מִיתָה. וְדִין זֶה הוּא כְּשֶׁיִּהְיֶה רוֹב מְצֻמְצָם, כְּלוֹמַר שֶׁהַהַכְרָעָה הִיא שֶׁל דַּיָּן אֶחָד, אֲבָל כְּשֶׁתִּהְיֶה הַהַכְרָעָה בִּשְׁנָיִם, אֲפִילוּ לְרָעוֹת מַטִּים עַל פִּיהֶם וּמְחַיְּבִים מִיתָה.

מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, לְפִי שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ לְהִדָּמוֹת בְּמַעֲשֵׂינוּ לְמִדּוֹת ה' בָּרוּךְ הוּא, וְאַחַת מִמִּדּוֹתָיו הִיא 'רַב חֶסֶד', כְּלוֹמַר, שֶׁנּוֹהֵג עִם בְּנֵי הָאָדָם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְגַם אֲנַחְנוּ נִצְטַוֵּינוּ בְּכָךְ בְּעִנְיַן זֶה שֶׁל רוֹב בְּבֵית דִּין, שֶׁהָאֶפְשָׁרוּיוֹת שֶׁל הַזְּכוּת תִּהְיֶנָּה מְרֻבּוֹת מֵהָאֶפְשָׁרוּיוֹת שֶׁל הַחִיּוּב, לְפִי שֶׁהֲרִיגַת נֶפֶשׁ הוּא דָּבָר שֶּׁאֵין לוֹ תַּשְׁלוּמִים.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁיִּתְבָּאֵר לְהַלָּן (מצוה עח), שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בְּרוֹב זֶה בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת, שֶׁרַק בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הָרֹב הַמְּחַיֵּב יוֹתֵר נִיכָּר, וְהַיְנוּ לְכָל הַפָּחוֹת רוֹב שֶׁל שְׁנַיִם, אַךְ לֹא בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת.

(וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ סַנְהֶדְרִין הָרְאוּיָה לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת), וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוָה זוֹ, וְהִכְרִיעַ לְחַיֵּב מִיתָה בְּרוֹב הַמֻּכְרָע בְּדַיָּן אֶחָד, עָבַר עַל מִצְוַת מֶלֶךְ, וְעוֹנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁגּוֹרֵם לְאִבּוּד נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא כַּדִּין.