מצוה פד) מצות שמיטת קרקעות
פרשת משפטים
"והשביעית תשמטנה ונטשתה" (שמות כג יא)
מצוות עשה להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה השביעית, שהיא נקראת 'שנת השמיטה' מפני המעשה הזה שנתחייבנו בו, ויזכה בפירותיה כל הרוצה לזכות, שנאמר 'והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך'.
משרשי המצוה, לקבוע בליבנו, ולצייר ציור חזק במחשבתנו, את ענין חידוש העולם, כי 'ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ', וביום השביעי שלא ברא דבר, כתב לשון 'מנוחה' על עצמו. וכדי להסיר ולשרש מרעיוננו דבר קדמות העולם אשר יאמינו בזה הכופרים בתורה ובו יהרסו כל פינותיה ויפרצו חומותיה, באה חובה עלינו למנות בכל זמננו יום יום ושנה שנה על דבר זה, למנות שש שנים ולשבת בשביעית, כמו שאנו מונים ימי השבוע בששת ימי עבודה והשביעי יום מנוחה.
ומלבד המצוה לשבות בשנה השביעית מעבודת השדה, ציוה ה' להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו, כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושנה, לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם, כי יש אדון עליה ועל אדוניה, וכשהוא חפץ – מצוה עליו להפקירם.
ועוד תועלת שיש במצוה זו, לקנות בזה מדת הותרנות, כי אין נדיב כנותן מבלי תקוה אל הגמול, ואף כאן מפקיר האדם את שדהו לעניים בלא קבלת תמורה.
ועוד תועלת שיש בזה, שיוסיף האדם בטחון בשם יתברך, כי כל המוצא עם לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גדולי קרקעותיו ונחלת אבותיו, הרי הוא מוסיף בטחון בה', ומלמד בכך את עצמו ואת משפחתו כל ימיו, שלא יתגברו עליו מידת הקמצנות ולא מעוט הבטחון.
ונוהגת מצוה זו באנשים ובנשים, בארץ ישראל בלבד, ובזמן שישראל שם. ומדרבנן נוהגת אפילו בזמן הזה, שאין כל ישראל על אדמתם, ובארץ ישראל דוקא.
והעובר עליה ונעל כרמו או שדהו בשביעית או אסף כל פירותיו לביתו, ביטל מצות עשה זו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'
מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַפְקִיר כָּל מַה שֶׁתּוֹצִיא הָאָרֶץ בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, שֶׁמִּפְּנֵי מִצְוָה זוֹ הִיא נִקְרֵאת 'שְׁנַת הַשְּׁמִיטָה', וְכָל הָרוֹצֶה יוּכַל לִזְכּוֹת בְּפֵרוֹתֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג יא) 'וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ'. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁאַף שֶׁתְּחִלַּת הַפָּסוּק כּוֹלֶלֶת אֶת כָּל מַה שֶּׁיִּצְמַח מֵהָאָרֶץ, חָזְרָה הַתּוֹרָה וּפֵרְטָה 'לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ', לְלַמֵּד שֶׁכְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּכֶרֶם מִצְוַת 'עֲשֵׂה' הָאֲמוּרָה כָּאן, וּמִצְוַת 'לֹא תַּעֲשֶׂה' הָאֲמוּרָה לְהַלָּן (ויקרא כה ה) 'וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר' (מצוה שכט), כְּמוֹ כֵן כָּל שְׁאָר הָאִילָנוֹת יֵשׁ בָּהֶם עֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה. וּמִצְוָה זוֹ, שֶׁהִיא לְהַפְקִיר כָּל פֵּירוֹת הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, וְהַמִּצְוָה הָאַחֶרֶת שֶּׁצִּוָּנוּ הָאֵל לִשְׁבּוֹת מִמְּלֶאכֶת הַקַּרְקַע בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית (מצוה קיב), שֶׁנֶּאֱמַר 'בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת' (שמות לד כא), קֶשֶׁר אֶחָד לָהֶן.
מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לִקְבֹּעַ בְּלִבֵּנוּ וּלְצַיֵּר צִיּוּר חָזָק בְּמַחְשַׁבְתֵּנוּ עִנְיַן חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ יא) 'כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ', וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁלֹּא בָּרָא דָּבָר, כָּתַב עַל עַצְמוֹ לָשׁוֹן 'מְנוּחָה'. וּכְדֵי לְהָסִיר וְלַעֲקוֹר וּלְשָׁרֵשׁ מֵרַעֲיוֹנֵינוּ אֶת עִנְיַן קַדְמוּת הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יַאֲמִינוּ בָּזֶה הַכּוֹפְרִים בַּתּוֹרָה, וּבְדֵעָה זוֹ יַהַרְסוּ אֶת כָּל יְסוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְיִפְרְצוּ חוֹמוֹתֶיהָ, חִיְּבָה הַתּוֹרָה לִמְנוֹת אֶת כָּל זְמַנֵּנוּ, הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים, לְפִי סֵדֶר זֶה, שִׁשָּׁה יָמִים וּשְׁבִיעִי, שֵׁשׁ שָׁנִים וּשְׁבִיעִית, וְעַל יְדֵי זֶה לֹא יִפָּרֵד הָעִנְיָן לְעוֹלָם מִבֵּין עֵינֵינוּ תָּמִיד. וְלָכֵן צִוָּה ה' לְהַפְקִיר אֶת כָּל מַה שֶׁתּוֹצִיא הָאָרֶץ בְּשָׁנָה זוֹ, מִלְּבַד הַשְּׁבִיתָה בָּהּ, כְּדֵי שֶּׁיִּזְכֹּר הָאָדָם כִּי הָאָרֶץ שֶׁמּוֹצִיאָה לוֹ אֶת הַפֵּרוֹת בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה – לֹא בְּכֹחָהּ וּסְגֻלָּתָהּ תוֹצִיא אוֹתָם, כִּי יֵשׁ אֲדוֹן עָלֶיהָ וְעַל אֲדוֹנֶיהָ, וּכְשֶׁהוּא חָפֵץ – הוּא מְצַוֶּה עָלָיו לְהַפְקִירָם. וְעוֹד תּוֹעֶלֶת יֵשׁ בְּמִצְוָה זוֹ, לִקְנוֹת בָּזֶה מִדַּת הַוַּתְרָנוּת, כִּי אֵין נְדִיבוּת כְּמוֹ נְדִיבוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם הַנּוֹתֵן לַאֲחֵרִים, מִבְּלִי תִּקְוָה לְקַבֵּל מֵהֶם גְמוּל עַל כָּךְ. וְעוֹד תּוֹעֶלֶת נִמְצֵאת בְּכָךְ, שֶׁיּוֹסִיף הָאָדָם בִּטָּחוֹן בַּה' בָּרוּךְ הוּא, כִּי כָּל הַמּוֹצֵא עִם לְבָבוֹ לָתֶת וּלְהַפְקִיר אֶת כָּל גִּדּוּלֵי קַרְקְעוֹתָיו וְנַחֲלַת אֲבוֹתָיו הַגְּדֵלִים בְּשָׁנָה אַחַת, וְהוּא וְכָל מִשְׁפַּחְתּוֹ רְגִילִים בְּכָךְ כָּל יְמֵיהֶם, לֹא תֶּחֱזַק בּוֹ לְעוֹלָם מִדַּת הַקַּמְצָנוּת, וְלֹא מִיעוּט הַבִּטָּחוֹן.
מִדִּינֵי הַמִּצְוָה שֶׁל פֵּירוֹת שְׁבִיעִית, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁהוּא מְיֻחָד לְמַאֲכָל אָדָם, כְּגוֹן חִטִּים וּשְׂעוֹרִים וּפֵרוֹת, אֵין עוֹשִׂים מֵהֵם תְּרוּפָה וְכַדּוֹמֶה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם לָשׁוֹן 'לְאָכְלָה' (ויקרא כה ו), וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְמַאֲכָל אָדָם, כְּגוֹן קוֹצִים וְדַרְדָּרִים, עוֹשִׂים מֵהֵם רְפוּאָה לָאָדָם, אַךְ לֹא לִבְהֵמָה.
וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּאֲנָשִׁים וְנָשִׁים, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד, וּבִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר עָלֶיהָ (ויקרא כה ב) 'כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ'. וּמִדְּרַבָּנָן נוֹהֶגֶת אֲפִילוּ בַּזְּמַן הַזֶּה, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכָל מָקוֹם שֶּׁהֶחְזִיקוּ בּוֹ עוֹלֵי בָּבֶל בִּזְמַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי, וְכֵן הַמְּקוֹמוֹת שֶּׁהֶחְזִיקוּ בָּהֶם עוֹלֵי מִצְרַיִם, וְלֹא הֶחֱזִיקוּ בָּהֶם עוֹלֵי בָּבֶל, וְכֵן סוּרְיָא, שֶׁהִיא מֵהַמְּקוֹמוֹת שֶׁכָּבַשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ קֹדֶם שֶׁנִּכְבְּשָׁה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כֻּלָּהּ, וּמֵחֲמָת כֵּן נִקְרֵאת אֵצֶל חֲזַ"ל 'כִּבּוּשׁ יָחִיד', וְהִיא כְּנֶגֶד אֲרָם נַהֲרַיִם וַאֲרָם צוֹבָא, כָּל יָד פְרָת עַד בָּבֶל, כְּגוֹן דַּמֶּשֶׂק וְאַחְלָב וְחָרָן וּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים סְמוּכִים לְאֵלּוּ, כָּל אֵלּוּ אֲסוּרִים מִדְּרַבָּנָן בָּעֲבוֹדָה בַּשְּׁבִיעִית. אֲבָל עַמּוֹן וּמוֹאָב וּמִצְרַיִם וּבָבֶל, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם חַיָּבִים בְּמַעֲשֵׂר מִדְּרַבָּנָן, אֵין שְׁבִיעִית נוֹהֶגֶת בָּהֶם אֲפִילוּ מִדְּרַבָּנָן, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינָה נוֹהֶגֶת בִּשְׁאָר חוּץ לָאָרֶץ. וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוָה זוֹ, וְנָעַל כַּרְמוֹ אוֹ שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית, אוֹ אָסַף כָּל פֵּרוֹתָיו לְבֵיתוֹ, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עַל אַדְמָתָם, בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה. וּמִכָּל מָקוֹם מֻתָּר לָאָדָם לֶאֱסוֹף מֵהַפֵּרוֹת מְעַט מְעַט אֶל הַבַּיִת וְלֶאֱכֹל, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא יָד הַכֹּל שָׁוֶה בָּהֶם, כְּאִילּוּ אֵין לַקַּרְקַע בְּעָלִים יְדוּעִים.
