מצוה פו) שלא להשבע בעבודת אלילים
פרשת משפטים
"ושם אלהים אחרים לא תזכירו, לא ישמע על פיך" (שמות כג יג)
מצוות לא תעשה, שלא נשבע בשם עבודה זרה, ואפילו לעובדיה, ולא נשביע גוי בעבודה זרה, שנאמר 'ושם אלהים אחרים לא תזכירו, לא ישמע על פיך'. ובכלל האיסור בין אם נשבע בעצמו ובין אם השביע אחר. וחז"ל הוסיפו הרחקה הנלמדת מפסוק זה, שלא יאמר אדם לחבירו המתן לי בצד עבודה זרה פלונית.
משרשי המצוה, להרחיק כל ענין עבודה זרה, בין במעשה בין בדיבור, עד שלא יעלה זכרה בלבבנו לעולם. והשגיחו חז"ל ואמרו שבארבעים וארבעה מקומות הזהירתנו התורה עליה, לרוב מיאוסה.
מדיני המצוה, שאסור להזכיר שם עבודה זרה אפילו שלא בדרך שבועה, ורק עבודה זרה הכתובה בספרי הקדש מותר להזכיר שמה. ואסור לגרום לאחרים שידרו נדרים בשם עבודה זרה ויקיימו אותם.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא לְהִשָּׁבַע בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, אֲפִילוּ לְעוֹבְדֶיהָ, וְלֹא לְהַשְׁבִּיעַ גּוֹי בָּעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג יג) 'וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ', וְכַוָּנַת הַתּוֹרָה שֶׁלא יֻזְכָּר עַל יָדֵינוּ שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, בֵּין אִם נִשְׁבַּע הָאָדָם בְּעַצְמוֹ וּבֵין אִם מַשְׂבִּיעַ אָדָם אַחֵר. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁעִקַּר לָאו זֶה הוּא עַל הָעוֹסֵק עִם הַגּוֹי בְּיוֹם חַגּוֹ, וְגוֹרֵם לוֹ רֶוַח, וּמֵחֲמָת כֵּן הַלָּה הוֹלֵךְ וּמוֹדֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ, וְעוֹבֵר הַיִּשְׂרָאֵל עַל אִיסּוּר זֶה כֵּיוָן שֶׁגּוֹרֵם לַגּוֹי לְהַזְכִּיר אֶת הָעֲבוֹדָה זָרָה בַּדֶּרֶךְ הָאֲסוּרָה לָהֶם, דְּהַיְנוּ עַל דַּעַת לְעָבְדָם, שֶׁדָּבָר זֶה אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אַף לְגוֹיִם, שֶׁבְּנֵי נֹחַ מֻזְהָרִים עַל עֲבוֹדָה זָרָה. וְעוֹד הוֹסִיפוּ חֲזַ"ל הַרְחָקָה, וְאָמְרוּ שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ הַמְתֵּן לִי בְּצַד עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר כְּלָל שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה.
מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לְהַרְחִיק כָּל עִנְיַן עֲבוֹדָה זָרָה, בֵּין בְּמַעֲשֵׂה בֵּין בְּדִבּוּר, עַד שֶׁלֹּא יַעֲלֶה זִכְרָהּ בִּלְבָבֵנוּ לְעוֹלָם. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁבְּאַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת הִזְהִירָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה עַל אִיסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה, לְרֹב מִיאוּסָהּ.
מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, שֶׁאָסוּר לְהַזְכִּיר שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה אֲפִילוּ שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ שְׁבוּעָה, וְכָל עֲבוֹדָה זָרָה הַכְּתוּבָה בְּסִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ מֻתָּר לְהַזְכִּיר שְׁמָהּ, כְּגוֹן פְּעוֹר וּבֵל וּנְבוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאָסוּר לִגְרֹם לַאֲחֵרִים שֶׁיִּנְדְּרוּ וִיקַיְּמוּ בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, אֲבָל אֵין לוֹקֶה אֶלָּא הַנּוֹדֵר וְהַמְקַיֵּם בִּשְׁמָהּ, דְּהַיְנוּ הַנִּשְׁבָּע בְּעַצְמוֹ, וְלֹא הַמַּשְׁבִּיעַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמַּשְׁבִּיעַ כְּמוֹ כֵן בִּכְלָל הַלָּאו.
וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בְּאֲנָשִׁים וְנָשִׁים. וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוָה זוֹ, וְנִשְׁבַּע בְּדָבָר מִכָּל הַנִּבְרָאִים שֶׁיַּאֲמִינוּ בָּם הַכּוֹפְרִים הַסְּכָלִים, עַל צַד הַגְּדוּלָּה וְהַחֲשִׁיבוּת, לוֹקֶה, וְאַף עַל פִּי שֶּׁאֵין בּוֹ מַעֲשֵׂה, לְרֹב חֹמֶר עֲבוֹדָה זָרָה חִיַיבְתוֹ הַתּוֹרָה בְּמַלְקוֹת.
