מצוה צג) שלא נכרות ברית לעובדי עבודה זרה
פרשת משפטים
"לא תכרות להם ולאלהיהם ברית" (שמות כג לב)
מצוות לא תעשה, שלא נכרות ברית, כלומר שלא נבטיח את אהבתנו, לעם הרע הכופרים, שהם שבעה עמים שמוזכרים בתורה, שהיו מחזיקים בארץ ישראל טרם בואנו שם, והם החיתי והאמורי וכו', שנאמר 'לא תכרות להם ולאלהיהם ברית', כלומר שלא נעשה עמהם שלום ונניח אותם לעבוד עבודה זרה.
משרשי מצוה זו, לאבד עבודה זרה וכל משמשיה מן העולם, ואותם שבעה עמים היו עיקר עבודה זרה ויסודה הראשון, ועל כן נעקרו מארצם. ונצטוינו לעוקרם מן השורש, ולאבד זכרם לעולם. ומן האזהרה שנאמרה בהם נשמע אזהרה שלא לכרות ברית לכל עובדי עבודה זרה. אבל יש חילוק בין שבעה עמים אלו לבין שאר האומות עובדי עבודה זרה, ששאר האומות, אם אין נלחמים עמנו אין מצוה עלינו להרגם, אלא שלא ישבו בארצנו עד שיפסיקו לעבוד עבודה זרה, ואלו השבעה עמים נצטוינו להרגם בכל מקום שנוכל להם, אלא אם כן יניחו מלעבוד עבודה זרה. וטעם הענין הוא לפי שהם היו עיקר עובדי עבודה זרה ויסודה הראשון, כמו שהתבאר.
מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל, שאפילו אותם שבעה אומות, אם רצו לחזור בתשובה, מקבלים אותן.
