מצוה קנב) שלא להכנס שתויי יין במקדש' ושלא יורה שתוי

פרשת שמיני

"יין ושכר אל תשת… בבואכם אל אהל מועד" (ויקרא י ט)

מצוות לא תעשה, שלא להכנס שתוי במקדש, וכן שלא להורות הוראה, כלומר שלא נדון בדבר מדיני התורה, בעוד שיהא האדם שיכור, שנאמר 'יין ושכר אל תשת וגו' בבואכם אל אהל מועד'.

שורש המצוה ידוע, שאין ראוי להתעסק בדברים היקרים בתכלית היקר, כמו עניני המקדש ודברי התורה, רק בעת שיהיה האדם מיושב בדעתו ומכוון בכל מעשיו.

וכשם שאסור לכהן לבוא למקדש מפני השכרות, כך אסור לכל אדם, בין כהן בין ישראל, להורות הוראה בהלכה כשהוא שתוי, אפילו שתה דבש תמרים או חלב, ונתבלבלה דעתו, אל יורה.

ונוהג איסור ביאת מקדש בשכרות בזמן שבית המקדש קיים באנשים ובנשים, והאיסור על שיכור להורות נוהג בכל מקום ובכל זמן.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'

מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס שָׁתוּי לַמִּקְדָּשׁ, וְכֵן שֶׁלֹּא לָדוּן בְּדָבָר מִדִּינֵי הַתּוֹרָה בְּעוֹד שֶׁיְּהֵא הָאָדָם שִׁכּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י ט) 'יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם'. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (עירובין סד.) שָׁתָה רְבִיעִית, אַל יוֹרֶה. וּבְסִפְרִי דָּרְשׁוּ מִתֵּבַת 'שֵׁכָר' שֶׁהָאִסּוּר אֵינוֹ בִּשְׁתִיַּת יַיִן בִּלְבַד, אֶלָּא אַף בִּשְׁאָר דְּבָרִים הַמְּשַׁכְּרִים, וְהַטַּעַם שֶׁנֶּאֱמַר 'יַיִן' הוּא כֵּיוָן שֶׁאִם נִכְנַס כְּשֶׁהוּא שְׁתוּי יַיִן, חַיָּב מִיתָה, וְאִילוּ בִּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים הַמְּשַׁכְּרִים אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה, אֶלָּא עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. עוֹד דָּרְשׁוּ שָׁם, שֶׁרַק כֹּהֵן שֶׁנִּכְנַס שָׁתוּי לַמִּקְדָּשׁ חַיָּב מִיתָה, אַךְ מִי שֶׁמּוֹרֶה הוֹרָאָה בִּהְיוֹתוֹ שָׁתוּי אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) 'אַתָּה וּבָנֶיךָ' וְגוֹ' 'וְלֹא תָמֻתוּ', לְלַמֵּד שֶׁרַק 'אַתָּה וּבָנֶיךָ', הַכֹּהֲנִים, עֲנוּשִׁים בְּמִיתָה עַל הַכְּנִיסָה לְמִקְדָּשׁ, וְאֵין יִשְׂרָאֵל חַיָּבִים מִיתָה עַל הוֹרָאָה.

שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה יָדוּעַ, שֶּׁאֵין רָאוּי לְהִתְעַסֵּק בַּדְּבָרִים הַיְּקָרִים בְּתַכְלִית הַיֹּקֶר, כְּמוֹ עִנְיְנֵי הַמִּקְדָּשׁ וְדִבְרֵי הַתּוֹרָה, רַק בְּעֵת שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מְיֻשָּׁב בְּדַעְתּוֹ וּמְכֻוָּן בְּכָל מַעֲשָׂיו, אֵין לְהַאֲרִיךְ בִּדְבָרִים פְּשׁוּטִים.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁכָּל כֹּהֵן הַכָּשֵׁר לַעֲבוֹדָה, אִם שָׁתָה יַיִן, הֲרֵי זֶה אָסוּר לוֹ לְהִכָּנֵס מִן הַמִּזְבֵּחַ וְלִפְנִים, וְאִם נִכְנַס וְעָבַד עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה, וְחַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְלֹא תָמֻתוּ'. וְכֵן אָסוּר לְכָל אָדָם, בֵּין כֹּהֵן בֵּין יִשְׂרָאֵל, לְהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ כּוּלוֹ, מִתְּחִלַּת עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וְלִפְנִים, כְּשֶׁהוּא שְׁתוּי יַיִן אוֹ שִׁכּוֹר, אוֹ פְּרוּעַ רֹאשׁ דֶּרֶךְ נִוּוּל, כְּלוֹמַר שֶׁשַּׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר, אוֹ קָרוּעַ בְּגָדִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹשֶׂה כֵּן אֵינוֹ בְּאַזְהָרָה זוֹ הָאֲמוּרָה כָּאן, אִיסּוּר יֵשׁ בַּדָּבָר מִפְּנֵי כְּבוֹד הַבַּיִת, שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ עַל יִרְאַת הַמִּקְדָּשׁ (מצוה רנד). וּלְפִיכָךְ, יִשְׂרָאֵל מֻתָּר לְהִכָּנֵס שָׁם כְּשֶׁשַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ מְגוּדָלוֹת יוֹתֵר מִשְׁלֹשִׁים יוֹם, שֶּׁאֵין זֶה נִקְרָא נִוּוּל אֵצֶל בְּנֵי אָדָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּהֲנִים הֻזְהֲרוּ בָּזֶה (מצוה קמט), זֶהוּ לְגֹדֶל קְדֻשָּׁתָם וְקִרְבָתָם בַּבַּיִת הַקָּדוֹשׁ, שֶׁרָאוּי שֶׁלֹּא יְהֵא בָּהֶם דָּבָר יָתֵר כְּלָל, וַאֲפִילוּ שְׂעָרוֹת שֶׁל שְׁלֹשִׁים יוֹם הֵם יְתֵרִים אֶצְלָם, וּצְרִיכִים שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם יָפִים וּמוּם אֵין בָּם, אַךְ שְׁאָר בְּנֵי אָדָם אֵינָם בְּגֶדֶר חִיּוּב זֶה, אֶלָּא רַק שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ שָׁם בְּשַׂעֲרוֹת גְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר, וּכְמוֹ שֶּׁהִתְבָּאֵר. וְהָאֹפֶן שֶׁבּוֹ נֶחְשָׁב הָאָדָם 'שְׁתוּי יַיִן', שֶׁיְּהֵא אָסוּר לְהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ לְהוֹרוֹת, הוּא כְּשֶׁהִתְקַיְּמוּ תְּנָאִים אֵלּוּ: א. שָׁתָה רְבִיעִית לוֹג, וְהַיְנוּ כְּשִׁעוּר בֵּיצָה וּמֶחֱצָה. ב. שְׁתָּאוֹ חַי, וְלֹא מָזוּג בְּמַיִם. ג. שְׁתָּאוֹ בְּבַת אַחַת. ד. עָבְרוּ עַל הַיַּיִן לְפָחוֹת אַרְבָּעִים יוֹם מֵעֵת עֲשִׂיָּתוֹ. וְאִם לֹא הִתְקַיֵּם אֶחָד הַתְּנָאִים הַלָּלוּ, פָּטוּר, וְאֵינוֹ מְחַלֵּל אֶת הָעֲבוֹדָה, אֲבָל אָסוּר. וְאָמְנָם אִם שָׁתָה יוֹתֵר מֵרְבִיעִית יַיִן, אַף שֶׁהָיָה מָזוּג בְּמַיִם, וְאַף שֶׁלֹּא שְׁתָּאוֹ בְּבַת אַחַת, חַיָּב מִיתָה, וּפוֹסֵל אֶת הָעֲבוֹדָה. הָיָה שִׁכּוֹר מִשְּׁאָר מַשְׁקָאוֹת הַמְּשַׁכְּרִים, אֲפִילוּ מִן הֶחָלָב אוֹ מִן הַדְּבֵלָה, אָסוּר לְהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ. וְאִם נִכְנַס וְעָבַד, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, אַךְ עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה, שֶּׁאֵין חַיָּבִים מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם וְאֵין הָעֲבוֹדָה מִתְחַלֶּלֶת אֶלָּא בְּשִׁכּוֹר מִן הַיַּיִן. וּכְמוֹ כֵן אָסוּר לְכָל אָדָם, בֵּין כֹּהֵן בֵּין יִשְׂרָאֵל, לְהוֹרוֹת כְּשֶׁהוּא שָׁתוּי, אֲפִילוּ שָׁתָה דְבַשׁ תְּמָרִים אוֹ חָלָב וְנִתְבַּלְבְּלָה דַּעְתּוֹ, אַל יוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשָׁה זוֹ (ויקרא י יא) 'וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'. וְאִם הוֹרָה בְּדָבָר שֶׁהוּא מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה, מֻתָּר, כְּגוֹן שֶׁהוֹרָה שֶׁהַשֶּׁרֶץ טָמֵא, וְהַדָּם אָסוּר, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. הַכֹּהֲנִים מְחֻלָּקִים לְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע 'מִשְׁמָרוֹת', וְכָל מִשְׁמֶרֶת עוֹבֶדֶת שָׁבוּעַ מְסֻיָּם בַּשָּׁנָה, וְהַמִּשְׁמֶרֶת עַצְמָה מְחֻלֶּקֶת לְכַמָּה 'בָּתֵּי אָב', שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם עוֹבֵד בְּיוֹם מְסֻיָּם בְּאוֹתוֹ שָׁבוּעַ, וַחֲלוּקִים דִּינֵיהֶם לְעִנְיָן שְׁתִיַּת יַיִן: אַנְשֵׁי מִשְׁמָר, אֲסוּרִים לִשְׁתּוֹת יַיִן בַּיָּמִים שֶׁל הַשָּׁבוּעַ שֶׁבּוֹ הֵם עוֹבְדִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וַאֲפִילוּ אוֹתָם בָּתֵּי אָב שֶּׁאֵין עֲבוֹדָתָם בְּאוֹתוֹ יוֹם אֲסוּרִים לִשְׁתּוֹת בַּיּוֹם, שֶׁמָּא תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עַל אַנְשֵׁי בֵּית אָב שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם, וְיִצְטָרְכוּ לְבַקֵּשׁ מֵהֶם שֶׁיְּסַיְּעוּ לָהֶם, אַךְ רַשָּׁאִים לִשְׁתּוֹת בַּלֵּילוֹת. אַנְשֵׁי בֵּית אָב הָעוֹבְדִים בְּאוֹתוֹ יוֹם אֲסוּרִים לִשְׁתּוֹת בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה, שֶׁמָּא יִשְׁתֶּה בַּלַּיְלָה וְיַשְׁכִּים לַעֲבוֹדָתוֹ וַעֲדַיִן לֹא סָר יֵינוֹ מֵעָלָיו. וְאַף בַּזְּמַן הַזֶּה שֶּׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, כֹּהֵן שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה בֵּית אָב הוּא, וְיוֹדֵעַ שֶׁבָּתֵּי אֲבוֹתָיו קְבוּעִים הֵם בַּעֲבוֹדַת הַיּוֹם, אָסוּר לוֹ לִשְׁתּוֹת כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁמָּא יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְיִצְטָרֵךְ לַעֲבוֹד בּוֹ. וְאִם הָיָה יוֹדֵעַ מֵאֵי זֶה מִשְׁמָר הוּא, וְאֵינוֹ מַכִּיר בֵּית אָב שֶׁלּוֹ, אָסוּר לִשְׁתּוֹת כָּל אוֹתוֹ שָׁבוּעַ שֶׁל מִשְׁמַרְתּוֹ. וְאִם לֹא הָיָה מַכִּיר מִשְׁמַרְתּוֹ וְלֹא בֵּית אֲבוֹתָיו, מֵעִקַּר הַדִּין הָיָה רָאוּי לֶאֱסוֹר עָלָיו לִשְׁתּוֹת יַיִן לְעוֹלָם, שֶׁמָּא הַיּוֹם זֶהוּ הַיּוֹם שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲבוֹד בַּמִּקְדָּשׁ, אַךְ דָּבָר זֶה עַצְמוֹ הוּא הֲסִבָּה לְהֶתֵּרוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר מִשְׁמַרְתּוֹ וּבֵית אַב שֶׁלּוֹ, בֵּין כָּךְ אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבוֹד עַד שֶׁיִּקָבַּע בְּבֵית אַב שֶׁלּוֹ וּבְמִשְׁמַרְתּוֹ, וּבֵינְתַיִם אֵינוֹ נֶחְשָׁב כְּרָאוּי לַעֲבוֹדָה, וְלָכֵן הוּא מֻתָּר לִשְׁתּוֹת יַיִן תָּמִיד.

וְנוֹהֵג אִיסּוּר בִּיאַת מִקְדָּשׁ בְּשִׁכְרוּת בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, וְאִסּוּר מְנִיעַת הַהוֹרָאָה בְּשִׁכְרוּת נוֹהֵג בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בְּאֲנָשִׁים, וְכֵן בְּאִשָּׁה חֲכָמָה הָרְאוּיָה לְהוֹרוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוָה זוֹ, וְנִכְנַס כְּשֶׁהוּא שְׁתוּי יַיִן מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ וְלִפְנִים, לוֹקֶה. וְאִם עָבַד עֲבוֹדָה, חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וְאִם שָׁתָה מִשְּׁאָר מַשְׁקָאוֹת הַמְּשַׁכְּרִים, וְעָבַד, לוֹקֶה, וְאֵינוֹ חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וְכֵן כָּל מִי שֶׁהוֹרָה וְהוּא שָׁתוּי, בֵּין כֹּהֵן אוֹ יִשְׂרָאֵל, בֵּין שָׁתוּי מִן הַיַּיִן אוֹ שָׁתוּי מִשְּׁאָר הַמְּשַׁכְּרִים, עָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה.