מצוה ק) שלא יזח החשן מעל האפוד
פרשת תרומה
"ולא יזח החושן מעל האפוד" (שמות כח כח)
מצוות לא תעשה, שלא נסיר את החושן מעל האפוד. ו'חושן' ו'אפוד' הם שנים משמונה בגדי כהן גדול, ה'חשן' היה נתון כנגד ליבו של כהן, לפניו, והאפוד היה מאחוריו מכוון בדיוק כנגד החשן שלפניו, והיה באפוד כמין שתי ידות יוצאות מאריגת האפוד עצמו, שחוגר עצמו הכהן בהן, והוא נקרא 'חשב האפוד'. ואותו 'חשב האפוד' אחר שחגר עצמו בו, ונתן את החושן על ליבו, היה עומד תחת החושן. וציוה הכתוב לקשור את הטבעות שהיו קבועות בחשן יחד עם טבעות שהיו קבועות באפוד, בפתיל תכלת, כדי שיהיה נתון החושן על החשב דרך קביעות והדר, שאם לא יקשר אותם באותן טבעות, יהיה החושן זז ונפרד מחשב האפוד, ונוקש על לוח לבו של כהן, ועל זה נאמר 'ולא יזח החשן מעל האפוד', כלומר, מעל חשב האפוד, ותרגומו לא יתפרק. והמפרק חבורו בשעת עבודה לוקה מחמת לאו זה.
משרשי המצוה, שרצה השם יתברך לטובתנו לזכותנו בהגדלת אותו הבית הקדוש ולהיות כל אשר בו מכוון וקבוע על מכונו, ויהא הכל נכון ושלם בתכלית השלמות, לא יחסר שום נוי בכל הדברים, ובאמת כי מיופי הענין הוא שלא יהיה החשן נע ונד על לוח לבו של הכהן הגדול, אלא יעמוד שם קבוע.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, באנשים ובנשים, כלומר, שבין איש ובין אשה שפירק את חיבורם, עובר בלאו זה.
