מצוה ריד) שלא לעשות עבודה זרה
פרשת קדושים
"אלהי מסכה לא תעשו לכם" (ויקרא יט ד)
מצוות לא תעשה, שלא לעשות עבודה זרה למי שיעבדנה, בין אם עושה לעצמו בין אם עושה לזולתו, ואפילו אם גוי ביקש ממנו לעשות עבורו עבודה זרה, אסור, שנאמר 'ואלהי מסכה לא תעשו לכם'. ואמרו חז"ל שאיסור זה הוא אף כשעושה לאחרים.
שרש מצוות ריחוק עבודה זרה, ידוע הוא.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים. והעובר על איסור זה, לוקה, ואפילו אם בסוף לא עבדוה, כיון שהעשייה עצמה, לשם אדם שיעבדנה, נאסרה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הָאָדָם עֲבוֹדָה זָרָה לְמִי שֶׁיַּעֲבְדֶנָהּ, בֵּין לְעַצְמוֹ בֵּין לְזוּלָתוֹ, וַאֲפִילוּ יִהְיֶה הַמְּצַוֶּה לַעֲשׂוֹתָהּ גּוֹי, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט ד) 'וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם', וְאָמְרוּ חֲזַ"ל בְּסִפְרָא שֶׁאִסּוּר זֶה הוּא אֲפִילוּ בְּעוֹשֶׂה לַאֲחֵרִים. וְהָעוֹשֶׂה עֲבוֹדָה זָרָה לְעַצְמוֹ עוֹבֵר מִשּׁוּם שְׁתֵּי אַזְהָרוֹת הַמֻּזְכָּרוֹת בְּפָסוּק זֶה, מִשּׁוּם 'וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ', וּמִשּׁוּם 'לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם'.
מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה כו), שֶׁמִּצְוָה זֹאת הִיא הָעִקָּר הַגָּדוֹל שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁהַכֹּל תָּלוּי עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (ספרי ראה יא כח) 'כָּל הַמּוֹדֶה בָּעֲבוֹדָה זָרָה, כְּאִילּוּ כּוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ'.
מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (ע"ז נא:) מַה בֵּין עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל גּוֹי, עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל גּוֹי אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה מִיַּד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז כה) 'פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ', מִשֶׁפִּסְלוֹ – נַעֲשָׂה לוֹ אֱלוֹהַּ, וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה עַד שֶׁתֵּעָבֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כז טו) 'וְשָׂם בַּסָּתֶר', עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהּ דְּבָרִים שֶּׁבַּסֵּתֶר, וְהַיְנוּ שֶׁיַּעֲבְדֶנָהּ. וְהָעוֹשֶׂה עֲבוֹדָה זָרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לוֹקֶה, שְׂכָרוֹ מֻתָּר. וּמְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה, בֵּין שֶׁל גּוֹי וּבֵין שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֵינָם אֲסוּרִים עַד שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶם לַעֲבוֹדָה זָרָה.
וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים. וְהָעוֹבֵר וְעָשָׂה עֲבוֹדָה זָרָה לְזוּלָתוֹ, בֵּין לְגוֹי וּבֵין לְיִשְׂרָאֵל, לוֹקֶה. וְאִם עֲשָׂאָהּ לְעַצְמוֹ, לוֹקֶה שְׁתֵּי מַלְקוּיוֹת, כְּמוֹ שֶּׁהִתְבָּאֵר, וּשְׁנֵיהֶם עַל הָעֲשִׂיָּה לְבַד מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לְעָבְדָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֲבָדָהּ.
