מצוה רלז) שלא לעמוד על דם רעים
פרשת קדושים
"לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא יט טז)
מצוות לא תעשה, שלא נמנע מלהציל נפש מישראל כשנראהו בסכנת המיתה והאבידה, ותהיה לנו יכולת להצילו בדרך כל שהיא, שנאמר 'לא תעמוד על דם רעך'. ואמרו חז"ל, מנין לרואה את חברו שטובע בנהר או חיה גוררתו או לסטים באים עליו שהוא חייב להצילו, שנאמר לא תעמוד על דם רעך. ולא רק להצילו בעצמו הוא חייב, אלא מוטל עליו גם לשכור אנשים שיצילוהו. ובכלל לאו זה שלא להמנע מלהעיד עדות לטובת חבירו, כיון שהוא מפסיד לו בכך ממון.
שרש מצוה זו ידוע, כי כמו שיציל האחד את חברו כן חברו יציל אותו ויתיישב העולם בכך, והא-ל חפץ בישוב העולם, כי לשבת יצרה.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים. והעובר עליה ונמנע מלהציל ויש יכולת בידו, עבר על איסור זה.
"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין
כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם".
(מכות כג)
