מצוה רמד) איסור כלאי בהמה

פרשת קדושים

'בהמתך לא תרביע כלאים' (ויקרא יט יט)

מצות לא תעשה, שלא להרביע בהמה כלאים, כלומר שלא נרכיב בהמה ממין אחד על בהמה או חיה שאינה מינו, שנאמר (ויקרא יט יט) 'בהמתך לא תרביע כלאים', ואמרו חז"ל (ב"מ צא.) שאינו חיב עד שיעשה כן בידים.

משרשי המצוה, כי ה' ברוך הוא ברא עולמו בחכמה בתבונה ובדעת, ועשה וצייר כל הצורות לפי מה שהיה צורך ענינן ראוי להיות מכונות לתועלת העולם, כפי שנאמר במעשה בראשית (בראשית א לא) 'וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד'. וכיון שיודע אלהים שכל אשר עשה הוא מכוון בשלמות לענין הנצרך בעולם, צוה לכל מין ומין להיות עושה פרותיו למינהו, כמו שכתוב בסדר בראשית, ולא יתערבו המינים זה בזה פן תחסר שלמותם, ולא יצוה עליהם ברכתו. ונראה שמחמת שרש זה נאסרה הרבעת הבהמות כלאים. ועוד טעם יש בכך, על פי מה שהתבאר לעיל (מצוה סב) כי ה' ברוך הוא שם בתחלת הבריאה לכל דבר ודבר מדברי העולם טבע לפעל פעלתו בדרך טובה וישרה, לטובת בני העולם אשר ברא, וצוה כל אחד לפעל פעלתו למינהו, ועל כל אחד ואחד מדברי העולם המשיל ה' כח מלמעלה להכריחו על מעשהו, כמו שאמרו חז"ל, אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שאומר לו גדל. ומלבד פעלתם שעושה כל אחד ואחד בטבעו, יש להם פעלה אחרת בהתערבם מין מהם עם מין אחר, ובמלאכת התערובות יש בה צדדים שלא הורשו בני אדם להשתמש בהם, כי יודע אלהים שסוף המעשה היוצא לבני אדם באותם צדדים רע להם, ומפני זה מנעם מהם. ועוד יש באותם צדדי התערובות והתחבולות האסורות לעשות ענין אחר שנאסרו בעבורו, לפי שכח אותה תערבת עולה כל כך, עד שמבטל מפעלתו לפי שעה כח המזל הממנה על שני המינים. והמשל על זה, כמו שהמרכיב מין בשאינו מינו יחדש לברא מין שלישי, נמצא שבטלה ההרכבה את כח שניהם. ועל כן נמנענו מלהעלות על דעתנו, וכל שכן שלא לעשות בידינו, דבר שמראה בנו רצון להחליף דבר במעשי האל השלמים.

מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל (ב"ק נד:) שאף שלשון האסור נאמרה בבהמה, כלולים באסור זה גם חיה ועוף, ואף מיני חיות שבים. ואסור זה הוא בין בבעלי חיים שלו, ובין בבעלי חיים של חברו. ואם עבר והרכיב מין בשאינו מינו, הנולד מהם מתר בהנאה. ואם שניהם טהורים, הולד מתר אף באכילה. ואסור זה הוא בכל בעלי החיים שהם שני מינים, אף על פי שהם דומים זה לזה. וכל שהם מין אחד, אף על פי שהאחד מדברי והאחד ישובי, מותרים.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים. והעובר על מצוה זו והרביע כלאים בידים ממש, הרי זה לוקה מן התורה. ואם גרם להרבעתם בקול וכדומה, לוקה מכת מרדות מדרבנן.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'

מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא לְהַרְבִּיעַ בְּהֵמָה כִּלְאַיִם, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נַרְכִּיב בְּהֵמָה מִמִּין אֶחָד עַל בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה שֶׁאֵינָה מִינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יט) 'בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם', וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (ב"מ צא.) שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵּן בְּיָדַיִם.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, כִּי ה' בָּרוּךְ הוּא בָּרָא עוֹלָמוֹ בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וְעָשָׂה וְצִיֵּר כָּל הַצּוּרוֹת לְפִי מַה שֶׁהָיָה צֹּרֶךְ עִנְיָנָן רָאוּי לִהְיוֹת מְכֻוָּנוֹת לְתוֹעֶלֶת הָעוֹלָם, כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית (בראשית א לא) 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד' (וּלְשׁוֹן 'רְאִיָּה' הָאֲמוּרָה כָּאן בַּה' הִיא יְדִיעָתוֹ וְהִתְבּוֹנְנוּתוֹ בַּדְּבָרִים, כִּי ה' בָּרוּךְ הוּא, לְגֹדֶל מַעֲלָתוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ אֶת רְאִיַּת הָעַיִן שֶׁל הַדְּבָרִים לְאַחַר שֶׁנַּעֲשׂוּ, כִּי הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ וְנִרְאֶה לְפָנָיו קֹדֶם מַעֲשֵׂה כְּמוֹ לְאַחַר מַעֲשֵׂה, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרָה הַתּוֹרָה בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, כִּי מִי יָבִין מַה שֶּׁאֵין בְּכֹחוֹ לְהָבִין). וְכֵיוָן שֶׁיּוֹדֵעַ אֱלֹהִים שֶׁכָּל אֲשֶׁר עָשָׂה הוּא מְכֻוָּן בִּשְׁלֵמוּת לָעִנְיָן הַנִּצְרָךְ בָּעוֹלָם, צִוָּה לְכָל מִין וּמִין לִהְיוֹת עוֹשֶׂה פֵּרוֹתָיו לְמִינֵהוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵדֶר בְּרֵאשִׁית, וְלֹא יִתְעָרְבוּ הַמִּינִים זֶה בָּזֶה פֶּן תֶחְסַר שְׁלֵמוּתָם, וְלֹא יְצַוֶּה עֲלֵיהֶם בִּרְכָּתוֹ. וְנִרְאֶה שֶׁמֵּחֲמַת שֹׁרֶשׁ זֶה נֶאֶסְרָה הַרְבָּעַת הַבְּהֵמוֹת כִּלְאַיִם. וְעוֹד טַּעַם יֵשׁ בְּכָךְ, עַל פִּי מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה סב) כִּי ה' בָּרוּךְ הוּא שָׂם בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה לְכָל דָּבָר וְדָבָר מִדִּבְרֵי הָעוֹלָם טֶבַע לִפְעֹל פְּעֻלָּתוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה וִישָׁרָה, לְטוֹבַת בְּנֵי הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּרָא, וְצִוָּה כָּל אֶחָד לִפְעֹל פְּעֻלָּתוֹ לְמִינֵהוּ, וְעַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִדִּבְרֵי הָעוֹלָם הִמְשִׁיל ה' כֹּחַ מִלְמַעְלָה לְהַכְרִיחוֹ עַל מַעֲשֵׂהוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל, אֵין לְךָ עֵשֶׂב מִלְּמַטָּה שֶּׁאֵין לוֹ מַזָּל מִלְמַעְלָה שֶּׁאוֹמֵר לוֹ גְּדַל. וּמִלְּבַד פְּעֻלָּתָם שֶׁעוֹשֶׂה כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּטִבְעוֹ, יֵשׁ לָהֶם פְּעֻלָּה אַחֶרֶת בְּהִתְעָרְבָם מִין מֵהֶם עִם מִין אַחֵר, וּבִמְלֶאכֶת הַתַּעֲרוֹבוֹת יֵש בָּהּ צְדָדִים שֶׁלֹּא הוּרְשׁוּ בְּנֵי אָדָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִים שֶׁסּוֹף הַמַּעֲשֶׂה הַיּוֹצֵא לִבְנֵי אָדָם בְּאוֹתָם צְדָדִים רַע לָהֶם, וּמִפְּנֵי זֶה מְנָעָם מֵהֶם. וְעוֹד יֵשׁ בְּאוֹתָם צְדָדֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת וְהַתַּחְבּוּלוֹת הָאֲסוּרוֹת לַעֲשׂוֹת עִנְיַן אַחֵר שֶׁנֶּאֶסְרוּ בַּעֲבוּרוֹ, לְפִי שֶׁכֹּחַ אוֹתָהּ תַּעֲרֹבֶת עוֹלֶה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁמְּבַטֵּל מִפְּעֻלָּתוֹ לְפִי שָׁעָה כֹּחַ הַמַּזָּל הַמְּמֻנֶּה עַל שְׁנֵי הַמִּינִים. וְהַמָּשָׁל עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁהַמַּרְכִּיב מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ יְחַדֵּשׁ לִבְרֹא מִין שְׁלִישִׁי, נִמְצָא שֶׁבִּטְּלָה הַהַרְכָּבָה אֶת כֹּחַ שְׁנֵיהֶם. וְעַל כֵּן נִמְנַעְנוּ מִלְּהַעֲלוֹת עַל דַּעְתֵּנוּ, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בְּיָדֵינוּ, דָּבָר שֶׁמַּרְאֶה בָּנוּ רָצוֹן לְהַחְלִיף דָּבָר בְּמַעֲשֵׂי הָאֵל הַשְּׁלֵמִים.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (ב"ק נד:) שֶׁאַף שֶׁלְּשׁוֹן הָאִסּוּר נֶאֶמְרָה בִּבְהֵמָה, כְּלוּלִים בְּאִסּוּר זֶה גַּם חַיָּה וְעוֹף, וְאַף מִינֵי חַיּוֹת שֶּׁבַּיָּם. וְאִסּוּר זֶה הוּא בֵּין בְּבַעֲלֵי חַיִּים שֶׁלּוֹ, וּבֵין בְּבַעֲלֵי חַיִּים שֶׁל חֲבֵרוֹ. אַךְ אָמְרוּ חֲזַ"ל (ב"מ צא:) שֶׁמֻּתָּר לְהַכְנִיס שְׁנֵי מִינֵי בַּעֲלֵי חַיִּים לְמָקוֹם אֶחָד, וְאֵין חִיּוּב לְהַפְרִישָׁם זֶה מִזֶּה. וְעוֹד אָמְרוּ (ב"מ צ.) שֶׁאָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לוֹמַר לְגוֹי שֶׁיַרְבִּיעַ בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל כִּלְאַיִם. וְאִם עָבַר וְהִרְכִּיב מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, הַנּוֹלַד מֵהֶם מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְאִם שְׁנֵיהֶם טְהוֹרִים, הַוָּלָד מֻתָּר אַף בָּאֲכִילָה. וְאִסּוּר זֶה הוּא בְּכָל בַּעֲלֵי הַחַיִּים שֶׁהֵם שְׁנֵי מִינִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם דּוֹמִים זֶה לָזֶה. וְכָל שֶׁהֵם מִין אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁהָאֶחָד מִדְבָּרִי וְהָאֶחָד יִשּׁוּבִי, מוּתָּרִים.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים. וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוָה זוֹ וְהִרְבִּיעַ כִּלְאַיִם בְּיָדַיִם מַמָּשׁ, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. וְאִם גָּרַם לְהַרְבָּעָתָם בְּקוֹל וְכַדּוֹמֶה, לוֹקֶה מַכַּת מַרְדּוּת מִדְּרַבָּנָן.