פרשת ואתחנן
"וקשרתם לאות על ידך" (דברים ו ח)
מצוות עשה לקשור תפילין של יד על היד, שנאמר 'וקשרתם לאות על ידך', ופירוש הפסוק הוא שנקשור על ידינו ארבע פרשיות מן התורה, והן נקראות 'תפילין' כשהן קשורות ברצועות. ואלו הן ארבע הפרשיות, שתים מהן בסוף פרשת בא, פרשת 'קדש לי כל בכור', ופרשה שניה היא 'והיה כי יביאך'. ופרשה שלישית בסוף פרשת ואתחנן, והיא פרשת 'שמע ישראל' עד 'ובשעריך'. ופרשה רביעית בסוף פרשת עקב, והיא פרשת 'והיה אם שמע תשמעו' עד 'כימי השמים על הארץ'.
וכותבים ארבע פרשיות אלו בקלף אחד, וגוללים אותו כמין ספר תורה מסופו לתחלתו, ומניחו בבית של עור, ומעביר בקצה העור רצועה אחת, וקושר את אותו העור שהפרשיות בתוכו על זרוע שמאל, ואחרי שהן קשורות בזרוע הן שוכבות כנגד הלב, והן הנקראים בכל מקום 'תפילין של יד'.
משרשי המצוה, לפי שהאדם בהיותו בעל חומר ימשך בהכרח אחר התאוות, כי כן טבע החומר לבקש כל הנאות אליו והערב, כסוס כפרד אין הבין, אם לא שהנפש שחננו הא-ל תמנענו לפי כוחה מן החטא, וכיון שהנפש שוכנת עם הגוף בארץ, שהארץ היא מקום הגוף, ורחוקה היא מהשמים שזהו מקומה הראוי לה, לא תוכל להתגבר בקלות על הגוף, אלא צריכה היא הרבה שומרים לשומרה. ורצה המקום ברוך הוא לזכותנו, אנחנו עם הקודש, וציונו להעמיד שומרים גיבורים סביב לה, והם שנצטוינו לבל נפסיק מדברי תורה מפינו יומם ולילה, ושנתן ארבע ציציות בארבע כנפות כסותנו, ומזוזה בפתחנו, והתפילין בידינו ובראשנו, והכל להזכירנו למען נחדל מעושק ידינו ולא נתור אחרי עינינו ואחרי יצר מחשבות לבנו.
מדיני המצוה, שקושרים אותה על הקיבורת, והוא הבשר התפוח שבין פרק הכתף לבין פרק הזרוע, שנמצא כשהוא מדביק מרפקו לצלעותיו יהיו התפילין שוכבים כנגד לבו, ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך.
והעובר על זה, ואינו מניח תפילין של יד ושל ראש בטל שמונה מצוות עשה, שהרי בארבע פרשיות ציוה הכתוב על תפלין של יד ושל ראש.
