מצוה תנב) שלא לאכול אבר מן החי

פרשת ראה

"ולא תאכל הנפש עם הבשר" (דברים יב כג)

מצוות לא תעשה, שלא לאכול אבר מן החי, כלומר אבר שנחתך מבעל חיים בעודנו חי, ועל זה נאמר 'ולא תאכל הנפש עם הבשר'.

משרשי המצוה, כדי שלא נלמד נפשנו במידת האכזריות, שהיא מידה מגונה ביותר, ובאמת שאין אכזריות בעולם גדולה ממי שיחתוך אבר או בשר מבעל חיים בעודנו חי לפניו, ויאכלנו. וכבר כתבתי כמה פעמים התועלת הגדולה שיש לנו בקנותינו המדות הטובות ובהתרחקותנו מן המדות הרעות, כי הטוב ידבק בטוב. והא-ל הטוב חפץ להיטיב, ולכן יצוה את עמו לבחור בטוב.

ונוהג איסור זה בכל מקום, ובכל זמן, באנשים ובנשים, והעובר על זה ואכל אבר מן החי או כזית ממנו, חייב מלקות.

וזאת אחת משבע מצוות בני נח, כלומר שהן מחייבות את כל בני העולם, אף הגויים.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר 'קדשנו במצוותיך' – תרי"ג מצוות מבוארות

מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל אֵבֶר מִן הָחַי, כְּלוֹמַר, אֵבֶר שֶׁנֶּחְתַּךְ מִבַּעַל חַיִּים בְּעוֹדֶנּוּ חַי (וְאַף אִם לְאַחַר מִכֵּן נִשְׁחַט אוֹתוֹ בַּעַל חַיִּים כְּדִין, נִשְׁאַר הָאִסּוּר לֶאֱכוֹל אֶת אוֹתוֹ אֵבֶר מִדִּין 'אֵבֶר מִן הָחַי'), שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב כג) 'וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר', וּכְפִי שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל בְּסִפְרִי. וְנִכְפְּלָה הָאַזְהָרָה בְּמָקוֹם נוֹסָף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט ד) 'אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ'. וּמְבֹאָר בַּגְּמָרָא (חולין קב:) שֶׁמִּלְּבַד אִיסּוּר אֲכִילַת אֵבֶר מִן הָחַי, יֵשׁ אִיסּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ שֶׁל אֲכִילַת בָּשָׂר מִן הָחַי, וּכְפִי שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה עג) שֶׁהוּא בִּכְלָל הָאִסּוּר 'וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ' (שמות כב ל).

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא נְלַמֵּד נַפְשֵׁנוּ בְּמִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת, שֶׁהִיא מִדָּה מְגֻנָּה בְּיוֹתֵר, וּבֶאֱמֶת שֶּׁאֵין אַכְזָרִיּוּת גְּדוֹלָה בָּעוֹלָם מִמִּי שֶׁיַּחְתֹּךְ אֵבֶר אוֹ בָּשָׂר מִבַּעַל חַיִּים בְּעוֹדֶנּוּ חַי לְפָנָיו, וְיֹאכְלֶנוּ. וּכְבָר הִתְבָּאֵר גֹּדֶל הַתּוֹעֶלֶת שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ בִּקְנוֹתֵנוּ הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת וְנִתְרַחֵק מִן הָרָעוֹת, כִּי הַטּוֹב יִדְבַּק בַּטּוֹב, וְהָאֵל הַטּוֹב חָפֵץ לְהֵטִיב, וְלָכֵן יְצַוֶּה עַמּוֹ לִבְחֹר בַּטּוֹב.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (חולין קא:) שֶׁאִסּוּר אֵבֶר מִן הָחַי נוֹהֵג בִּבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, בִּטְהוֹרִים, אֲבָל לֹא בִּטְמֵאִים. וְנוֹהֵג בֵּין בְּאֵבֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת, כְּגוֹן הַיָּד וְהָרֶגֶל, וּבֵין בְּאֵבֶר שֶּׁאֵין בּוֹ עֶצֶם, כְּגוֹן הַלָּשׁוֹן וְהַטְּחוֹל וְהַכְּלָיוֹת וְהַלֵּב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. אַךְ יֵשׁ חִלּוּק בֵּינֵיהֶם, שֶׁאֵבֶר שֶּׁאֵין בּוֹ עֶצֶם, חַיָּב גַּם אִם חָתַךְ רַק אֶת מִקְצָתוֹ, וְאִילוּ אֵבֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶצֶם, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּפְרֹשׁ כִּבְרִיָּתוֹ, בָּשָׂר גִּידִים וַעֲצָמוֹת, אֲבָל עַל הַבָּשָׂר לְבַדּוֹ אֵינוֹ חַיָּב מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הָחַי (אַךְ חַיָּב מִשּׁוּם 'בָּשָׂר מִן הָחַי', וּכְפִי שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה עג) שֶׁזֶּהוּ אִיסּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ). תָּלַשׁ אֵבֶר מִן הָחַי, וְנִטְרְפָה הַבְּהֵמָה בִּנְטִילָתוֹ, וַאֲכָלוֹ, חַיָּב שְׁתַּיִם, מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הָחַי וּמִשּׁוּם טְרֵפָה, שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי הָאִסּוּרִים בָּאִים כְאֶחָד. וְכֵן הַתּוֹלֵשׁ חֵלֶב מִן הָחַי וַאֲכָלוֹ, לוֹקֶה שְׁתַּיִם, מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הָחַי וּמִשּׁוּם חֵלֶב.

וְנוֹהֵג אִיסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה, וְאָכַל כְּזַיִת מֵאֵבֶר מִן הָחַי, לוֹקֶה. וְזֹאת אַחַת מִן הַשֶּׁבַע מִּצְוֹת שֶׁכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם חַיָּבִים בָּהֶם, וְנִרְאֶה שֶׁהַגּוֹיִם חַיָּבִים עַל כָּךְ בֵּין בְּבַעֲלֵי חַיִּים טְהוֹרִים וּבֵין בִּטְמֵאִים (בְּשׁוֹנֶה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁחַיָּבִים רַק בִּטְהוֹרִים, כְּפִי שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל). וּבְכָל שֶׁבַע הַמִּצְוֹת הַלָּלוּ יֵשׁ חִלּוּק בֵּין יִשְׂרָאֵל לִשְׁאָר הָאֻמּוֹת, וּמֵהֶם, שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא יִתְחַיֵּב לְעוֹלָם בְּלֹא עֵדִים וְהַתְרָאָה, וּשְׁאָר הָאֻמּוֹת אֵין צְרִיכִים הַתְרָאָה, לְפִי שֶּׁאֵין בָּהֶם חִלּוּק בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד. וְכֵן יִתְחַיְּבוּ גַּם כֵּן לְלֹא עֵדִים, בְּהוֹדָאַת פִּיהֶם. וְעוֹד, שֶׁהָאֻמּוֹת בְּעוֹבְרָם עַל כָּל אַחַת מִמִּצְווֹתֵיהֶם יִתְחַיְּבוּ לְעוֹלָם מִיתָה.