יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מצוה תסב) שלא להסית אדם מישראל לעבוד עבודה זרה

פרשת ראה

"ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך" (דברים יג יב)

מצוות לא תעשה, שלא נסית אחד מישראל לעבוד עבודה זרה, והעושה כן נקרא 'מסית', ועל זה נאמר בסוף הפרשה של מסית [דברים י"ג, י"ב], ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך.

שורש המצוה נגלה לכל.

מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל, כיצד הוא ענין ההסתה של מסית, כגון האומר לחברו נלך ונעבוד עבודה זרה פלונית, או נלך ונזבח או נלך ונקטר או נלך וננסך או נלך ונשתחוה, או שאמר לחברו בלשון יחיד אלך אעבוד, אלך אזבח, או אקטיר אנסך אשתחוה, בין בלשון יחיד בין בלשון רבים, הרי זה נקרא מסית. ואף על פי שלא נעשה המעשה, שלא עבדו העבודה זרה לא המסית ולא המוסת, אף על פי כן דינו כדין מסית מפני הדיבור לבד. ואם הסית לשנים, הן הן עדיו, והן מביאין אותו לבית דין, וסוקלין אותו על פיהם. והמסית אינו צריך התראה, מפני חומר ענינו שהוא ענין רע [וכמו כן אמרו חז"ל בעדים זוממין שאינן צריכין התראה לרוב רעתם]. והמסית לאדם אחד, שאינו יכול להעיד עליו לבדו, חייב המוסת לומר לו יש לי חברים שרוצים בכך, אמור להם גם כן, ועושה כן כדי שיעידו עליו שנים ויהיה נידון על פי בית דין. ואם לא רצה להסית לשנים, מצוה להטמין לו עדים, והענין הוא שמסתיר עדים במקום שיראו הם את המסית והוא לא יראם אותם, ונכנס עמו באותם דברים שאמר לו ביחוד, והמוסת משיבו, היאך נניח אלהינו שבשמים ונעבוד העצים והאבנים, ואם חזר בו מסית או שתק, פטור, ואם אמר לו כך ראוי לעשות וכן יפה לנו, מביאין אותו העדים המוטמנים לבית דין לידון. וכל חייבי מיתות שבתורה אין מטמינים להם עדים, חוץ מזה, וכל ענין זה להרחקת עבודה זרה. ואמרו חז"ל שמצוה היא ביד המוסת בעצמו להורגו, אחר שדנוהו בית דין, ועל זה נאמר (דברים יג י) 'ידך תהיה בו בראשונה להמיתו' [וזאת המצוה להורגו היא חלק מעיקר המצוה, ואינה נחשבת כמצוה בפני עצמה].

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות.

וכל העובר על זה, בין שהוא הדיוט, או חכם ונביא, והסית אחד מישראל, בין איש או אשה בענין שאמרנו, חייב סקילה.

 

"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם". (מכות כג:)