מצוה תעד) מצות מעשר עני בשנה שלישית ושישית

פרשת ראה

"מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך" (דברים יד כח)

מצוות עשה להוציא מעשר עני בשנה השלישית וששית מן השמטה, ועל זה נאמר 'מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך', ובשנה הזאת היו מפרישים מעשר עני במקום מעשר שני של שאר שנים, ואין מפרישין מעשר שני כלל.

משרשי המצוה, שרצה ה' שיהיו ברואיו מלומדים ומורגלים במידת החסד והרחמים, כי היא מדה משובחת, ומתוך הכשר גופם במידות הטובות יהיו ראויים לקבלת הטובה, כי לא תחול טובה אלא על אדם שהוא בעצמו טוב, וכשייטיב השם יתברך לטובים, יתקיים רצונו, שרצה להיטיב לעולם. ולולא זאת, היה הקב"ה ממציא מזונות לעני די מחסורו, אלא שחסד ה' הוא שנעשינו שלוחים לדבר זה, כדי לזכותנו.

מדיני המצוה מה שאמרו זכירונם לברכה, שבעל השדה שעברו עליו עניים – נותן לכל אחד מהם מן המעשר כדי שבעו, שנאמר 'ואכלו בשעריך ושבעו'. וכמה כדי שובעו, מן החיטים לא יפחות מחצי קב, משעורים לא יפחות מקב, כוסמין לא יפחות מקב וחצי, דבלה לא יפחות ממשקל חמש ועשרים סלע, יין לא יפחות מחצי לוג, שמן מרביעית לוג, אורז רובע קב, ירק משקל ליטרא, חרובין שלשה קבין, אגוזים עשרה, אפרסקים חמשה, רימונים שניים, אתרוג אחד. ואם היה לו דבר מועט והעניים מרובים, מניח לפניהם, והם מחלקים ביניהם, ומעשר עני המתחלק בגורן אין בו טובת הנאה לבעלים, ואיש ואשה שבאו ליטול נותנים תחלה לאשה ואחר כך לאיש.

ונוהגת מצוה זו בארץ ישראל ובזמן שישראל שם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר 'קדשנו במצוותיך' – תרי"ג מצוות מבוארות

מִצְוַת עֲשֵׂה לְהוֹצִיא מַעֲשֵׂר עָנִי בַּשָּׁנִים הַשְּׁלִישִׁית וְהַשִּׁשִּׁית מִמִּנְיָן שְׁנוֹת הַשְּׁמִטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד כח) 'מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִיא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ', וּבְשָׁנִים אֵלּוּ הָיוּ מַפְרִישִׁים מַעֲשֵׂר עָנִי בְּמָקוֹם הַפְרָשַׁת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנּוֹהֶגֶת בִּשְׁאָר הַשָּׁנִים.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה סו), שֶׁרָצָה הָאֵל שֶׁיִּהְיוּ בְּרוּאָיו מְלֻמָּדִים וּמֻרְגָּלִים בְּמִדַּת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים, כִּי הִיא מִדָּה מְשֻׁבַּחַת, וּמִתּוֹךְ כָּךְ שֶׁיַּכְשִׁירוּ אֶת גּוּפָם בַּמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת יִהְיוּ רְאוּיִים בְּעַצְמָם לְקַבָּלַת הַטּוֹבָה, כִּי הַטּוֹבָה וְהַבְּרָכָה יָחוּלוּ לְעוֹלָם רַק עַל הַטּוֹב, לֹא עַל הֶפְכוֹ. וְכַאֲשֶׁר יֵיטִיב ה' יִתְבָּרַךְ לַטּוֹבִים – יֻשְׁלַם חֶפְצוֹ, שֶׁחָפַץ לְהֵיטִיב לָעוֹלָם. וְאִם לֹא הָיָה טַּעַם זֶה, הֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָכוֹל לְהַסְפִּיק לָעָנִי דֵּי מַחְסוֹרוֹ לְלֹא מַעֲשֵׂינוּ, אֶלָּא שֶׁהָיָה מֵחַסְדּוֹ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנַּעֲשֵׂינוּ שְׁלוּחִים לוֹ, לְזַכּוֹתֵנוּ, וּכְמוֹ שֶּׁהִתְבָּאֵר טַּעַם זֶה בַּגְּמָרָא (ב"ב י.). וְעוֹד טַּעַם אַחֵר בַּדָּבָר, שֶׁרָצָה הָאֵל בָּרוּךְ הוּא לְפַרְנֵס אֶת הֶעָנִי עַל יְדֵי בְּנֵי אָדָם מִגֹּדֶל חֶטְאוֹ שֶׁל הֶעָנִי, כְּדֵי שֶׁיוּכַח בְּמַכְאוֹב בִּשְׁנֵי עִנְיָנִים, בְּכָךְ שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ שֶׁהוּא זָקוּק לְקַבֵּל מָמוֹן מִבֶּן אָדָם כְּמוֹתוֹ, וּבְצִמְצוּם מְזוֹנוֹ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁבַּעַל הַשָּׂדֶה שֶׁעָבְרוּ עָלָיו עֲנִיִּים נוֹתֵן לְכָל אֶחָד מֵהֶם מִן הַמַּעֲשֵׂר כְּדֵי שָׂבְעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ'. וְאִם הָיָה לוֹ דָּבָר מוּעָט וְהָעֲנִיִּים מְרֻבִּים, וְאֵין לוֹ כְּדֵי שְׂבִיעָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, מֵנִיחַ הַכֹּל לִפְנֵיהֶם וְהֵם מְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶם. וְאִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁבָּאוּ לִטּוֹל, נוֹתְנִים תְּחִלָּה לָאִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ לָאִישׁ.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים בָּהּ. וְחִלּוּקֵי הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבְּכָל הָעוֹלָם לְעִנְיָן מִּצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ הֵם כְּפִי שֶׁיִּתְבָּאֵר לְהַלָּן (מצוה תקז), שֶׁכָּל הָעוֹלָם כּוּלוֹ מְּחֻלָּק לַחֲמִשָּׁה חֲלָקִים: א. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּמָקוֹם שֶּׁהֶחְזִיקוּ בּוֹ גַּם עוֹלֵי מִצְרַיִם וְגַם עוֹלֵי בָּבֶל, נוֹהֲגוֹת שָׁם מִּצְוֹת אֵלּוּ מִן הַתּוֹרָה (וּבִתְנַאי שֶׁיִּהְיוּ רוֹב יוֹשְׁבֶיהָ עָלֶיהָ). ב. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּמָקוֹם שֶּׁהֶחְזִיקוּ בּוֹ רַק עוֹלֵי מִצְרַיִם וְלֹא עוֹלֵי בָּבֶל, לְאַחַר שֶׁגָּלוּ בָּרִאשׁוֹנָה אֵין מִּצְוֹת אֵלּוּ נוֹהֲגוֹת שָׁם מֵהַתּוֹרָה, אַךְ מִדְּרַבָּנָן הֵן נוֹהֲגוֹת בָּהּ. ג. 'סוּרְיָא', וְזֶהוּ כִּנּוּי לְכָל הָאֲרָצוֹת שֶׁכָּבַשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּכִבּוּשׁ יָחִיד, שֶׁמֵּהַתּוֹרָה אֵין דִּינָם כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמִדְּרַבָּנָן יֵשׁ בָּהֶם חִיּוּב הַפְרָשַׁת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. ד. אַרְצוֹת מִצְרַיִם, בָּבֶל, עַמּוֹן וּמוֹאָב, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם חוּץ לָאָרֶץ, יֵשׁ בָּהֶם מִצְוַת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. ה. שְׁאָר כָּל הָאֲרָצוֹת שֶׁמִּחוּץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֵין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת נוֹהֲגוֹת בָּהֶן כְּלָל.