מצוות שנא) שלא להמיר קדשים

פרשת בחוקותי

"לא יחליפנו ולא ימיר אותו… ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש" (ויקרא כז י)

מצוות לא תעשה, שלא נמיר הקדשים. כלומר בהמה שהקדישה האדם למזבח, לא ימירוה אחר כך בבהמה אחרת, אלא תקרב היא בעצמה, ועל זה נאמר 'לא יחליפנו ולא ימיר אותו'. ומכיון שהמירוה, כלומר, שאמרו 'זו תחת זו' או 'זו תמורת זו' וכיוצא בלשונות אלו, אף על פי שאין שם מעשה, יש בדבר חיוב מלקות.

שורש המצוה, שרצה השם ברוך הוא להטיל מורא בלב בני אדם בכל עניני הקדש, ועל כן כדי לקבוע בלבנו מוראת ענין הקדש, צוה הכתוב לבל נשנה הדברים, אלא מכיון שנתקדשה הבהמה תהיה בקדושתה לעולם, ולא נחשוב להפקיעה מקדושתה ולהחליפה בבהמה אחרת. והרמב"ם כתב שירדה התורה לסוף מחשבת האדם ויצרו רע, שטבעו להרבות קניניו ולחוס על ממונו, ואף על פי שנדר והקדיש, אפשר שיחזור בו וינחם וירצה להחליף בהמה שהקדיש בפחותה ממנה, ואם יתן לו רשות להחליף רע בטוב סופו שיחליף טוב ברע, ולפיכך סתם הכתוב הדלת בפניו, ואסר להחליף אפילו רע בטוב.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, שאפילו בזמן הזה אם עבר אדם והקדיש בהמה למזבח ואחר כך המירה בעדים והתראה חייב מלקות.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר 'קדשנו במצוותיך' – תרי"ג מצוות מבוארות

מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא לְהָמִיר אֶת הַקֳּדָשִׁים, כְּלוֹמַר, בְּהֵמָה שֶׁהִקְדִּישָׁהּ הָאָדָם לַמִּזְבֵּחַ, שֶׁלֹּא יְמִירֶנָהּ בִּבְהֵמָה אַחֶרֶת, אֶלָּא תֻּקְרַב הִיא בְּעַצְמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז י) 'לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ'. וּמִכֵּיוָן שֶׁהֵמִירוּהָּ, כְּלוֹמַר שֶׁאָמְרוּ 'זוֹ תַּחַת זוֹ', אוֹ 'זוֹ תְּמוּרַת זוֹ', וְכַיּוֹצֵא בִּלְשׁוֹנוֹת אֵלּוּ, אַף עַל פִּי שֶּׁאֵין שָׁם מַעֲשֵׂה, יֵשׁ בַּדָּבָר חִיּוּב מַלְקוֹת. וַאֲפִילוּ הָיָה בַּדָּבָר שְׁגָגָה קְצָת, יֵשׁ בּוֹ חִיּוּב מַלְקוֹת. כֵּיצַד, הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר 'הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי', וְאָמַר 'תְּמוּרַת שְׁלָמִים שֶׁיֵּשׁ לִי', הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת שְׁלָמִים, וְלוֹקֶה, וְאַף שֶׁהִתְכַּוֵּן לְהָמִיר אֶת הָעוֹלָה וְטָעָה וְהֵמִיר אֶת הַשְּׁלָמִים, מִכָּל מָקוֹם לְגַבֵּי עִקָּר הַדָּבָר הָיָה מֵזִיד, שֶׁהִתְכַּוֵּן לְהָמִיר בְּהֵמַת קָדָשִׁים בְּבֶהֱמַת חוּלִּין. אֲבָל אִם שָׁגַג וְחָשַׁב שֶׁמֻּתָּר לְהָמִיר, אֵינוֹ לוֹקֶה. וְאַף שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל אֵין לוֹקִים עַל לָאו הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה, כְּלוֹמַר, שֶׁנִּתָּן לְתַקְּנוֹ עַל יְדֵי מִצְוַת עֲשֵׂה, וַהֲרֵי כָּאן הוּא לָאו הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה, שֶׁצִּוְּתָה תּוֹרָה שֶׁהוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיוּ קֹדֶשׁ (מצוה שנב), מִכָּל מָקוֹם לוֹקִים עָלָיו, וּפֵרְשׁוּ חֲזַ"ל (תמורה ד.) שֶׁזֶּהוּ כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר שְׁנֵי אִסּוּרֵי לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר 'לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ', וְאֵין מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת מְבַטֶּלֶת שְׁנֵי אִסּוּרֵי לֹא תַּעֲשֶׂה. וְעוֹד, שֶּׁאֵין הַלָּאו שָׁוֶה לְגַמְרֵי לַעֲשֵׂה, שֶׁהַלָּאו שַׁיָּךְ בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת וְהָעֲשֵׂה אֵינוֹ שַׁיָּךְ בְּכֻלָּם, שֶׁהֲרֵי בְּצִבּוּר וּבְשֻׁתָּפִים שַׁיָּךְ אִיסּוּר לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁהֵם מֻזְהָרִים שֶׁלֹּא יָמִירוּ, אַךְ לֹא שַׁיָּךְ תִּקּוּן הָ'עֲשֵׂה', כֵּיוָן שֶׁלֹּא אוֹמְרִים שֶׁיִּהְיוּ הוּא וּתְמוּרָתוֹ קוֹדֶשׁ, וּבְאֹפֶן זֶה אֵין מַחְשִׁיבִים אֶת הַלָּאו כְּנִתָּק לַעֲשֵׂה, וְלוֹקִים עָלָיו. וְאַף שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל אֵין לוֹקִים עַל לָאו שֶׁנִּתָּן לַעֲבוֹר עָלָיו לְלֹא מַעֲשֵׂה, וְכָאן הֲרֵי נִתַּן לַעֲבוֹר עַל הָאִסּוּר בְּדִבּוּר בִּלְבַד, הֶחְמִירָה הַתּוֹרָה בְּעִנְיַן זֶה לְחַיְּבוֹ מַלְקוֹת אַף אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֵׂה.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה צה), שֶׁתַּכְלִית בִּנְיָן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְהָכִין אֶת הַלְּבָבוֹת לַעֲבוֹדַת ה', כִּי טֶבַע הָאָדָם לְהִמָּשֵׁךְ אַחַר פְּעֻלּוֹתָיו, וְעַל יְדֵי רִבּוּי הַפְּעֻלּוֹת הַטּוֹבוֹת וְהַתְמָדָתָן, נִטְהָרוֹת מַחֲשָׁבוֹת הַלֵּב, מִתְלַבְּנוֹת וּמִזְדַקְקוֹת. וְה' חָפֵץ בְּטוֹבָתָן שֶׁל בְּרִיּוֹתָיו, וְלָכֵן צִיוָנוּ לִקְבֹּעַ מָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה טָהוֹר וְנָקִי בְּתַכְלִית הַנְּקִיּוּת, לְטַהֵר שָׁם מַחְשְׁבוֹת בְּנֵי אִישׁ וּלְתַקֵּן לְבָבָם אֵלָיו בּוֹ, וְה' בָּחַר אֶת הַמָּקוֹם הַמְסֻיָּם הַהוּא, וְהֵכִינוֹ אֶל הַטּוֹבָה לִבְנֵי אָדָם. וּמִתּוֹךְ הֶכְשֵׁר הַמַּעֲשֶׂה וְטָהֳרַת הַמַּחְשָׁבָה שֶׁיִּהְיוּ לָנוּ שָׁם, יַעֲלֶה שִׂכְלֵנוּ וְיִדְבַּק בַּשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן. וְהִתְבָּאֵר עוֹד (מצוה צח) שֶּׁצִּוָּנוּ ה' לְהַגְדִּיל אֶת כְּבוֹד הַבַּיִת וּלְפָאֲרוֹ בְּעֵינֵי הָרוֹאִים, כְּדֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר יִרְאֵהוּ הָאָדָם יִכָּנְסוּ בְּלִבּוֹ מוֹרָא וַעֲנָוָה, וְהַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב יַכְשִׁיר אֶת הַנֶּפֶשׁ. וְעַל פִּי זֶה יֵשׁ לְבָאֵר אֶת טַּעַם הַמִּצְוָה כָּאן, שֶׁרָצָה ה' בָּרוּךְ הוּא לְהַטִּיל מוֹרָא בְּלֵב בְּנֵי אָדָם בְּכָל עִנְיְנֵי הַקֹּדֶשׁ, וּכְדֵי לִקְבֹּעַ בְּלִבֵּנוּ מוֹרָא עִנְיַן הַקֹּדֶשׁ, צִוָּה שֶׁלֹּא נְשַׁנֶּה אֶת הַדְּבָרִים, אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה הַבְּהֵמָה – תִשָּׁאֵר בִּקְדֻשָּׁתָהּ לְעוֹלָם, וְלֹא נַחְשֹׁב לְהַפְקִיעָהּ מִקְּדֻשָּׁתָהּ וּלְהַחְלִיפָהּ בִּבְהֵמָה אַחֶרֶת. וְאִם יוֹצִיא הַדָּבָר מִפִּיו, אָמְרָה תּוֹרָה שֶׁתִּתְהַפֵּךְ מַחְשַׁבְתּוֹ וְכָל מַעֲשֵׂהוּ, וְתִהְיֶינָה שְׁתֵּיהֶן קוֹדֶשׁ, כִּי הוּא בָּא בְּמַעֲשָׂיו לְהַפְקִיעַ קְדוּשָׁה, וַתֶּהִי לְהֵפֶךְ, שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַקְּדֻשָּׁה יוֹתֵר וְתִּתְפּוֹשׂ הַכֹּל. וְהָרַמְבַּ"ם ז"ל כָּתַב בְּטַעַם מִצְוָה זוֹ, שֶׁיָּרְדָה הַתּוֹרָה לְסוֹף מַחְשֶׁבֶת הָאָדָם וְיִצְרוֹ הָרַע, שֶׁטִּבְעוֹ לְהַרְבּוֹת קִנְיָנָיו וְלָחוּס עַל מָמוֹנוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁנָּדַר וְהִקְדִּישׁ אֶפְשָׁר שֶׁיַּחְזֹר בּוֹ וְיִתְחָרֵט, וְיַחֲלִיף אֶת הַבְּהֵמָה שֶּׁהִקְדִּישׁ בִּפְחוּתָה מִמֶּנָּה. וְאָסְרָה תּוֹרָה גַּם לְהַחְלִיף רַע בְּטוֹב, כֵּיוָן שֶׁאִם תִּהְיֶה לוֹ רְשׁוּת לְכָךְ, יָבוֹא לְהַחְלִיף גַּם טוֹב בְּרָע.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (תמורה יז.) שֶׁאִם הֵמִיר בְּהֵמַת קָרְבָּן בְּבֶהֱמַת כִּלְאַיִם, אוֹ בִּטְרֵפָה, יוֹצֵא דֹּפֶן, אוֹ בְּטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגֵינוֹס, שֶׁאֵינָם רְאוּיִם לְקָרְבַּן, אֵין הַקְּדֻשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶם, וַהֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהֵמִיר בְּגָמָל אוֹ בְּחֲמוֹר, וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ לוֹקֶה. אַךְ אִם הֵמִיר בִּבְהֵמָה בַּעֲלַת מוּם, אַף שֶׁאָסוּר לְהַקְרִיבָהּ, חָלָה עָלֶיהָ קְדוּשָׁה כְּכָל תְּמוּרָה, כֵּיוָן שֶׁהִיא שַׁיֶּכֶת לְמִין הַבְּהֵמוֹת שֶׁנִּתָּן לְהַקְרִיב מֵהֶם קָרְבָּן, וְלוֹקֶה. וְעוֹד אָמְרוּ (תמורה ט.) שֶּׁאֵין אָדָם מֵמִיר קָרְבָּן שֶׁל אָדָם אַחֵר בִּבְהֵמָה שֶׁלּוֹ, אֲבָל אִם אָמַר בַּעַל הַקָּרְבָּן שֶׁכָּל הָרוֹצֶה לְהָמִיר יָמִיר, מֵמִיר בָּהּ כָּל אָדָם. וְהַמֵּמִיר בָּקָר בְּצֹאן אוֹ צֹאן בְּבָקָר, כְּבָשִׂים בְּעִזִּים אוֹ עִזִּים בִּכְבָשִׂים, אוֹ נְקֵבוֹת בִּזְכָרִים וּזְכָרִים בִּנְקֵבוֹת, אוֹ שֶׁהֵמִיר בְּהֵמָה אַחַת שֶׁל קָרְבָּן בְּמֵאָה שֶׁל חוּלִּין, אוֹ מֵאָה שֶׁל קָרְבָּן בְּאַחַת שֶׁל חוּלִּין, בֵּין בְּבַת אַחַת בֵּין בְּזוֹ אַחַר זוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ תְּמוּרָה, וְלוֹקֶה. וּבְאֹפֶן שֶׁהֵמִיר בְּהֵמַת קָרְבָּן אַחַת בִּבְהֵמוֹת חוּלִּין רַבּוֹת, לוֹקֶה כְּמִנְיַן בְּהֵמוֹת הַחוּלִין שֶׁהֵמִיר. וְהָעוֹפוֹת וְהַמְּנָחוֹת אֵינָם עוֹשִׂים תְּמוּרָה, שֶׁלֹּא דִּבֵּר הַכָּתוּב אֶלָּא בִּבְהֵמָה. וְאֵין קָדְשֵׁי גּוֹיִם עוֹשִׂים תְּמוּרָה מִן הַתּוֹרָה, אֲבָל מִדְּרַבָּנָן, גּוֹי שֶׁהֵמִיר אֶת קָרְבָּנוֹ, מוּמָר, וְאַף תְמוּרָתוֹ קֹדֶשׁ.

וְנוֹהֵג אִיסּוּר זֶה בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, שֶׁאִם הֵמִירוּ, לוֹקִים. וּבְכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, שֶׁאֲפִילוּ בַּזְּמַן הַזֶּה אִם עָבַר אָדָם וְהִקְדִּישׁ בְּהֵמָה לַמִּזְבֵּחַ, וְאַחַר כָּךְ הֵמִירָהּ בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה, חַיָּב מַלְקוֹת.