ספר אהבה: הלכות ציצית, פרק א, הלכה יח
יח) נפסק הכנף שיש בה ציצית, אם היה זה חוץ לשלש אצבעות, שעדיין יש לכנף שם 'בגד' החייב בציצית, תופרה במקומה עם הציצית שבה. אך אם נפסקה הכנף בתוך שלש אצבעות, הרי זה כאילו אין כאן שיעור כנף החייב בציצית, ולא יתפור, כי אם יתפור עתה את הכנף עם הציצית, הרי זה תעשה ולא מן העשוי. נתמעטה זוית של בגד שבין חוטי הציצית ובין סוף החלק הארוג, אפילו לא נשאר מן הארוג אלא כל שהוא, כשר. וכן אם נתמעטו חוטי הציצית, אפילו לא נשתייר מהם אלא כדי עניבה, כשר. ואם נפסק החוט מעיקרו, אפילו חוט אחד, פסולה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
