ספר המדע: הלכות דעות, פרק ו, ה-ו
ה) כל השונא אחד מישראל בלבו, עובר בלא תעשה, שנאמר 'לא תשנא את אחיך בלבבך', ואין לוקין על לאו זה, לפי שאין בו מעשה. ולא הזהירה תורה אלא על שנאה שבלב, אבל המכה את חבירו, והמחרפו, אף על פי שאינו רשאי לעשות זאת, ועובר בכך על איסורים אחרים, מכל מקום אינו עובר משום לא תשנא:
ו) כשיחטא איש לאיש, לא ישטמנו וישתוק, כמו שנאמר ברשעים 'ולא דבר אבשלום את אמנון מאומה למרע ועד טוב, כי שנא אבשלום את אמנון', אלא מצוה עליו להודיעו, ולומר לו, למה עשית לי כך וכך, ולמה חטאת לי בדבר פלוני, שנאמר 'הוכח תוכיח את עמיתך', ואם חזר ובקש ממנו למחול לו, צריך למחול. ולא יהא המוחל אכזרי, שנאמר 'ויתפלל אברהם אל האלהים, וירפא אלהים את אבימלך':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
