ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ג, א-ב
א) כל העובד כוכבים ברצונו, בזדון, חייב כרת. ואם היו שם עדים והתראה, נסקל. ואם עבד בשגגה, מביא קרבן חטאת קבועה:
ב) עבודות הרבה קבעו עובדי כוכבים, לכל צלם וצלם ולכל צורה וצורה, ועבודת זה אינה כעבודת זה, כגון פעור, שעבודתו שפוער אדם עצמו לו, ומרקוליס, שעבודתו שיזרוק לו אבנים או יסקל מלפניו אבנים, והרבה עבודות כגון אלו תקנו לשאר צלמים, לפיכך, הפוער עצמו למרקוליס, או שזרק אבן לפעור, שאין אלו דרכי עבודתם, פטור, עד שיעבוד אותו דרך עבודתו, שנאמר 'איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני', ומפני זה הענין צריכין בית דין לידע דרכי העבודות, שאין סוקלין את העובד כוכבים עד שידעו שזו היא דרך עבודתו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
