ספר זמנים: הלכות חמץ ומצה, פרק ב, יג-יד
יג) נכנס עכבר לבית בדוק וככר לחם בפיו, ויצא עכבר משם וככר בפיו, אומרים, הוא הראשון שנכנס הוא האחרון שיצא, ואינו צריך לבדוק שוב. היה העכבר הראשון שנכנס שחור, וזה העכבר שיצא לבן, צריך לבדוק. נכנס עכבר וככר בפיו, ויצאה משם חולדה וככר בפיה, צריך לבדוק, ואין אומרים שנטלה את הככר מהעכבר, אבל אם יצאת משם חולדה ועכבר וככר בפיה, אינו צריך לבדוק, שאנו אומרים שזה הככר הוא שהיה בפי העכבר. נחש שנכנס לחור ופת בפיו, אינו חייב להביא חבר (-לוכד) להוציאו:
יד) כזית חמץ בשמי קורה – קשורה בתקרה, מחייבין אותו להביא סולם להורידו, ואף שעתה אי אפשר להגיע לשם, כיון שפעמים יפול הככר משמי קורה. היה חמץ בבור, אין מחייבין אותו להעלותו, אלא מבטלו בלבו ודיו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
