ספר זמנים: הלכות מגילה, פרק ב, א-ב
א) הקורא את המגילה למפרע – מסופה לתחילתה, לא יצא. קרא, ושכח פסוק אחד, וקרא פסוק שני לו, וחזר וקרא פסוק ששכח, וחזר וקרא פסוק שלישי, לא יצא, מפני שנמצא שקרא פסוק אחד למפרע. אלא כיצד עושה אם שכח פסוק אחד, מתחיל מפסוק שני ששכח, וקורא על הסדר:
ב) מצא צבור שכבר קראו את חציה הראשון של המגילה, לא יאמר אקרא חציה האחרון עם הצבור, ואחזור ואקרא אחר כך חציה הראשון, כיון שזה קורא למפרע, אלא קורא מתחילה ועד סוף על הסדר. קרא, ושהה מעט, וחזר וקרא, אף על פי ששהה כדי לגמור את כולה, הואיל וקרא על הסדר, יצא:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
