ספר זמנים: הלכות מגילה, פרק ב, ה-ו
ה) הקורא את המגילה בלא כוונה, לא יצא. כיצד, היה כותבה, או דורשה ברבים, או מגיהה, אם כיון לבו לצאת בקריאה זו, יצא, ואם לא כיון לבו, לא יצא. קרא והוא מתנמנם, הואיל ולא נרדם בשינה, יצא:
ו) במה דברים אמורים שהמכוין לבו בכתיבה יצא, בשנתכוון לצאת בקריאה שקורא בספר שהוא מעתיק ממנו בשעה שהוא כותב, כדין כל כתבי הקודש שאסור לכותבם בעל פה אלא מתוך ספר אחר, אבל אם נתכוון לצאת בקריאה מתוך מגילה זו שכותב עתה, והרי עדיין אין זו מגילה שלימה, לא יצא, שאינו יוצא ידי חובתו אלא בקריאתה מספר שכולה כתובה בו בשעת קריאה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
