ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ג, א-ב

א) חלון שבין שתי חצירות, אם יש בו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יתר על זה, והיה קרוב מן הארץ בתוך עשרה טפחים, אפילו כולו למעלה מעשרה ומקצתו בתוך עשרה, או כולו בתוך עשרה ומקצתו למעלה מעשרה, והעיקר שחלקו התחתון של החלון נמצא בתוך עשרה טפחים לקרקע, שבאופן זה נח להשתמש בו ולעבור דרכו מחצר לחצר, כיון שחלון זה נחשב כחיבור קצת, אך אינו חיבור גמור, לכן הדבר תלוי ברצונם, אם רצו יושבי שתי החצרות לערב כולן עירוב אחד, הרשות בידן, וְיֵּעֲשׂוּ כחצר אחת, ויטלטלו מזו לזו. ואם רצו, מערבין שני עירובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן. היה החלון פחות מארבעה על ארבעה, או שהיה כולו למעלה מעשרה טפחים, אינו נחשב חיבור בין החצרות, ואינם יכולים לערב יחד, אלא מערבין שני עירובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן:
ב) במה דברים אמורים, בחלון שבין שתי חצירות, אבל חלון שבין שני בתים, אפילו היה גבוה למעלה מעשרה טפחים, וכן חלון שבין בית לעליה, אם רצו מערבין עירוב אחד, ואפילו שאין ביניהם סולם, והוא – ובתנאי שיהיה בו ארבעה על ארבעה. היה החלון עגול, אם יש בו כדי לרבע בו ארבעה על ארבעה, הרי הוא כמרובע:

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!