ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ג, ט-י
ט) כותל שבין שתי חצרות, שגבוה עשרה טפחים, ומחמת כן אין בני שתי החצרות יכולים לערב יחד, ובא למעטו מעשרה כדי לערב עירוב אחד, אם יש באורך המיעוט [-החלק הממועט מעשרה] ארבעה טפחים, מערבין עירוב אחד. סתר מקצת עובי הכותל, עד שנתמעט מעשרה, אך עדיין חלק מעובי הכותל יותר מעשרה, צדו הקצר מעשרה נותנין אותו לחצר זו – לחצר הסמוכה לו, וחלק זה נחשב כחלק מהחצר שלהם, ושאר הכותל, הגבוה עשרה, לבין שתי החצרות, שהוא מפריד ביניהם.
י) נפרץ חלק הכותל הגבוה עשרה שביניהן, אם היתה הפרצה עד רוחב עשר אמות, מערבין שני עירובין, ואם רצו מערבין אחד, מפני שהיא כפתח. אך אם היתה הפרצה יתר מעשר אמות הרי הכותל נחשב כמי שאינו חוצץ כלל, ומערבין רק עירוב אחד ואין מערבין שני עירובין:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
