ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ד, ג-ד
ג) וכן אנשי חצר שעירבו, נעשו כולן כבית אחד, ואם צרכו לערב עם חצר שניה, ככר אחד בלבד הוא שמוליכין על ידי כולן למקום שמערבין בו עם החצר השניה. ואם היה העירוב של החצר השניה בא אצלן, אינן צריכין ליתן פת, וכפי שהתבאר, שבית שמניחים בו את העירוב אינו צריך לתת פת, וכאן החצר כולה נחשבת כבית אחד לענין זה.
ד) חמשה שגבו את העירוב להוליכו למקום שמניחין בו העירוב, כשהם מוליכין אינן צריכין להוליך על ידי חמשתן אלא ככר אחת, שכיון שגבו כולן נעשו כאנשי בית אחד:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
