ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ד, יג-יד
יג) אחד מבני חצר שהניח ביתו, והלך וְשָׁבַת בחצר אחרת, אפילו היתה סמוכה לחצירו, אם הסיע מלבו [-הסיח דעתו] ואין דעתו לחזור לביתו בשבת, אף שלא השתתף בעירוב הרי זה אינו אוסר עליהן. במה דברים אמורים, בישראל, שבודאי לא יבוא באמצע השבת, אבל עובד כוכבים, אפילו הלך לשבות בעיר אחרת, אוסר עליהן, עד שישכרו ממנו מקומו, שהרי אפשר שיבוא בשבת:
יד) בעל החצר שהשכיר מבתי חצרו לאחרים, והניח לו [-לעצמו] כלים או מיני סחורה בכל בית ובית מהן, אינן אוסרין עליו – אותם שוכרים אינם אוסרים עליו את הטלטול, אף שלא השתתפו בעירוב, הואיל ויש לו תפיסת יד בכל בית מהן, נעשו הכל כאורחין אצלו. במה דברים אמורים, בשהניח שם דבר שאסור לטלטלו בשבת, כגון פירות של טבל, ועששיות – חתיכות ברזל שאין בהם כל שימוש, אבל אם נשאר לו בכל בית מהן כלים שמותר לטלטלן, הואיל ואפשר שיוציאם היום ולא ישאר לו שם תפיסת יד, הרי אלו אוסרין עליו, עד שיערבו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
