ספר זמנים: הלכות קידוש החודש, פרק א, א-ב
הקדמה: מצות עשה אחת והיא לחשב ולידע ולקבוע באיזה יום הוא תחלת כל חדש וחדש מחדשי השנה. וביאור מצוה זו בפרקים אלו.
א) חדשי השנה של התורה הם חדשי הלבנה, שנאמר 'עולת חדש בחדשו', ונאמר 'החדש הזה לכם ראש חדשים', ומשמעות לשון זו היא לשון 'חידוש' והיינו שהלבנה מתחדשת, ואילו בחודשי החמה אין כל התחדשות, כך אמרו חכמים, הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה במראה הנבואה דמות לבנה, ואמר לו 'כזה ראה וקדש', והשנים שאנו מחשבין הם שני החמה, שנאמר 'שמור את חדש האביב', ודרשו חכמים שיש בכך ציווי שיש לשמור שהאביב יהיה בחודש ניסן, ודבר זה יתכן על ידי שמעברים את השנה, וכפי שיבואר להלן.
ב) וכמה יתרה שנת החמה על שנת הלבנה, קרוב מאחד עשר יום, לפיכך כשיתקבץ מן התוספת הזאת כמו שלשים יום, או פחות מעט או יתר מעט, מוסיפין חדש אחד על השנה, ועושין אותה השנה שלשה עשר חדש, והיא הנקראת שנה מעוברת, שאי אפשר להיות השנה שנים עשר חדש וכך וכך ימים, אלא רק בחלוקה לחודשים שלמים, שנאמר לחדשי השנה, חדשים אתה מונה לשנה – מנין של חודשים מצטרף להחשב 'שנה', ואין אתה מונה ימים שאינם חודש שלם.
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
