ספר זמנים: הלכות קידוש החודש, פרק א, ה-ו
ה) אין ראיית הירח מסורה לכל אדם, ואין זה כמו שבת בראשית שכל אחד מונה ששה ושובת בשביעי, אלא לבית דין הדבר מסור, עד שיקדשוהו בית דין ויקבעו אותו היום ראש חדש, הוא שיהיה ראש חדש, שנאמר 'החדש הזה לכם', עדות זו תהיה מסורה לכם:
ו) בית דין מחשבין בחשבונות כדרך שמחשבים האיצטגנינים, שיודעין מקומות הכוכבים ומהלכם, וחוקרים ומדקדקים עד שידעו אם אפשר שיראה הירח בזמנו, שהוא ליל שלשים, או אי אפשר. אם ידעו שאפשר שיראה, יושבין ומצפין לעדים כל היום כולו, שהוא יום שלשים, אם באו עדים ודרשום וחקרום כהלכה, ונאמנו דבריהם, מקדשין אותו. ואם לא נראה, ולא באו עדים, משלימין שלשים, ויהיה החדש מעובר. ואם ידעו בחשבון שאי אפשר שיראה, אין יושבים יום שלשים, ואין מצפין לעדים, ואם באו עדים יודעין בודאי שהן עדי שקר, או שנראת להם דמות לבנה מן העבים, ואינה הלבנה הודאית:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
